במהלך ההתבכיינות י על "המצב", תמר יהלומי ויונתן קלימי דחסו כאן נושאים מכל הבא ליד, דייסת מילים אקראית, שהופכת ממרח רגשני סתמי. נסו לחבר עם סגולה (אתה בחרתנו), בנים שלא ישובו חזרה (מלחמות), קרעים בתוך העם (במקום … שמחה), פוליטיקה בזויה (כסאות) ובעיקר – אמונה באלוקים. אני לא הצלחתי (לחבר) והתוצאה היא סמטוחה של מילים.
כשלשיר אין בסיס טקסטואלי אמין, כשהטקסט מייצר ערבוב לא קוהרנטי של נושאים, היוצרים מקווים שהמוסיקה תשמש עלה תאנה.
הקולות הנוגים מסתלסלים על פסקול מלנכולי קליט בליווי פסנתר, המעבר נוסק בטונים אמוציונאליים רוויי דמע, אמנם נותנים תחושה ש"הלב רוצה", אבל רגש אינו חזות הכל. יהלומי את קלימי נשפכים בלבבות דואבים הומים על המון עניינים, אבל לא המנגינה ולא הקולות הדרמטיים המתכוונים מצליחים למנוע גלישה לקיטש שנשען על טקסט חסר ערך שטחי ורדוד.
תמר יהלומי ויונתן קלימי לשוב אליך
למה אנשים פה מאבדים את החיים/ ובינתיים עוד עולם מתפרק לרסיסים
האמונה שלי חזקה אתפלל בכל ליבי/ שנעבור את השבת מבלי לכאוב על אחרים / על אנשים שאני בכלל לא מכירה
על אלה שכבר לא בגלל הנפש השחורה/ מה אומרים לאם על בן שלא ישוב בחזרה
ומה יבוא על עם סגולה?/ הרי לכל דבר פה יש סיבה…
כי הכל זה רק אתה / הכל ממך הכל שלך/ וגם אנחנו לא שווים דבר/ אם אין לנו אותך
כי הכל זה רק אתה/ ונשמתי כולה שלך/ אבא תחזק אותי הגוף עייף מאכזבה/ והלב שלי רוצה לשוב אליך
למה הקרעים עוד מתגברים על השמחה?/ האדמה הזאת קדושה, כולה עולה בלהבה
השקט עוד צועק והחיים אותם חיים/ הם מתעסקים בכיסאות/ ואנו עוד סופגים קרבות
ואנשים עם מוניטין שיש להם ביד תכוח / מדפדים את הקהל עם לב שבור רק כי זה נוח
מי אנחנו בעולם אם לא מצאנו ת׳תשובה?/ לא חוזרים על שאלה/ לכל דבר פה יש סיבה…
כי הכל זה רק אתה / הכל ממך הכל שלך/ וגם אנחנו לא שווים דבר/ אם אין לנו אותך
כי הכל זה רק אתה/ ונשמתי כולה שלך/ אבא תחזק אותי הגוף עייף מאכזבה/ והלב שלי רוצה לשוב אליך…
