השיר “לנצנץ” של תמר כהנא מתבססת פחות על “מבנה פופ” ויותר על תודעה מתפרקת בזמן אמת. זה לא שיר שמנסה להיות יפה – אלא כזה שחותר להיות אמיתי, חשוף מאוד –  גם אם זה לא נוח. זה שיר על קשר רעיל שבו האהבה לא נעלמת – אלא מתערבבת עם בלבול, תלות ואובדן עצמי.
השיר נע בקצב איטי, כמעט אין “התפרצות” מלודית, מעין דיבור מולחן. זה יוצר תחושה של מחשבות פנימיות מוקלטות, שמתחברות לטקסט וידויי. המוזיקה לא מובילה – היא מפנה מקום לטקסט. החוסר בדרמה מוזיקלית דווקא מדגיש את הדרמה הרגשית.
כהנא כותבת לא רק בדידות פיזית – אלא על תחושת חנק, הקשר לא ממלא, הוא מרוקן.  גם כשהוא לא שם – הוא עדיין שולט בנפש.
"לפעמים אני רוצה שלא / ולפעמים אני רוצה שכן” –  השורה הכי מדויקת לשיר: אין החלטה, אין יציבות, יש תלות + דחייה בו זמנית. זה מה שמאפיין קשרים רעילים
“רק רציתי לנצנץ לידך” – ביקשה ביטוי עצמי, נראות, אבל בפועל – “נהייתי קצת שקופה כזאת”.  המעבר: מנצנוץ לשקיפות הוא לב הטרגדיה של השיר – היא לא נשברת ברעש. היא פשוט נעלמת. רגעי היופי "הגשמת לי חלום אחד לפחות – המנורות הכי יפות בסלון” – מבלבלים.
בחלק האחרון יש תפנית:  “משהו אצלי כנראה דפוק” “אולי זה בכלל הלב השחוק שלי” – זו כבר לא רק האשמה כלפיו. היא מפנה מבט פנימה, אבל בצורה קשה מדי. במקום להבין שזה קשר בעייתי, היא מתחילה לחשוב שהיא הבעיה.
מרכז  השיר: “רגע אחד אתה טוב לי / רגע אחרי אתה לא” – ביטוי לדינמיקה לא יציבה, כמעט התמכרותית.  זה כבר לא רק רגש – זה דפוס.
בניגוד להרבה שירי אהבה – זה שיר על אהבה של מבוי סתום,  שיר שנשאר בתוך הבעיה., וזה מה שהופך אותו לאמין.
מצד שני, השיר מרגיש לא ממוקד – כמו זרם מחשבות לא ערוך. חלק מהשורות חוזרות על אותו רעיון בלי התפתחות. מה שמהדק היא המוסיקה הנוגה, עיבוד האווירה  והשירה הפשוטה של כהנא שמשדרת כנות עומק במבנה מונולוגי על מנגינה שהיא פסקול מדויק לנרטיב שלה.

תמר כהנא לנצנץ

אתה לא בבית ונהיה שקט
המוח שלי נדלק הוא קצת רוצה לצאת
מתוך השיגעון הזה
אל תגיד שככה זה

אתה לא בבית יש לי זמן לחשוב
על איפה החיים שלי ומה לא טוב
שאלתי את עצמי מה עם זה
ואל תגיד שככה זה (ככה זה)

לפעמים אני רוצה שלא
ולפעמים אני רוצה שכן
אני מבולבלת אני לא נרדמת
לא אנ׳לא חושבת כשאני נזכרת

איך הגשמת לי חלום אחד לפחות
תלית לי את המנורות הכי יפות בסלון
תפתח את החלון
רק רציתי לנצנץ
לידך

אתה לא בבית העולם עוצר
האוויר שכבר נגמר לי לא נשאר יותר
רציתי שתחזור אליי
שלא תפסיק לנשום עליי

לפעמים אני רוצה שלא
ולפעמים אני רוצה שכן
אני מבולבלת אנל׳א נרדמת ושוב נזכרת

איך הגשמת לי חלום אחד לפחות
תלית לי את המנורות הכי יפות בסלון
תפתח את החלון רק רציתי לנצנץ
לידך
רציתי לנצנץ

לידך
זה כאילו שלרגע אחד אתה טוב לי
ורגע אחרי אתה לא
רגע אחד אתה מה שביקשתי
ואז אתה שורף את כל מה שעבדנו בשבילו
וחלום אחד זה לא מספיק לי
אני רוצה את כל העולם
אבל משהו אצלי דפוק
משהו אצלי כנראה דפוק
ואולי זה בכלל הלב השחוק שלי
הוא שואל שאלות קשות
איך נשאבנו לשגרה הזאת
אתה רואה, אבל נהייתי קצת שקופה כזאת
גררת אותי לאחור
עם הדיכאון שלך וההומור השחור
ורק רציתי לנצנץ
ואולי פשוט בא לי להיות בית לעצמי
ולא לסמוך על אף אחד
אולי קשה לי לשחרר
אני יודעת זה עליי
וקצת על כל מי שהייתה פה לפניי
ואולי זה החיים
הם שורטים כאן את כולם
אבל אותך שרטו עמוק מדי

הגשמת לי חלום אחד לפחות
תלית לי את המנורות הכי יפות בסלון
תפתח את החלון רק רציתי

תמר כהנא פייסבוק