10 מהנשים הגדולות והמשפיעות ביותר ברוק, כאלו שאינן רק היו זמרות אדירות, אלא גם עיצבו את הסאונד, הדימוי והכוח הנשי בז’אנר שהיה לאורך שנים גברי במהותו.
מראשיתו בשנות ה-50–60, הרוק שויך לגבריות – גיטרות רועמות, דיסטורשן, מרדנות, מיניות מוחצנת. אייקוני הרוק הראשונים היו גברים (אלביס, הביטלס, הרולינג סטונס), ודימוי המורד הרוקיסטי הקשוח שייך לתדמית גברית – לא נשית.בשנות ה-60–70 נשים רבות ייצגו זמרות פופ, פולק או סול – סגנונות שנתפסו “רגשיים” או “נשיים”. הן לרוב לא ניגנו בגיטרה, לא הנהיגו להקות, ולא כתבו את החומרים שלהן – בגלל סטריאוטיפים והגבלות חברתיות.
תעשיית המוזיקה נשלטה (ועדיין לא מעט נשלטת) על ידי גברים: מפיקים, מנהלים, בעלי חברות מוסיקה. על רקע זה – נשים נאלצו להילחם כפול – גם על כישרון וגם על הלגיטימציה להיות “קשוחות”, “רועשות”, “כועסות” – תכונות שאצל גברים התקבלו כמובן מאליו.
נוצר פער בין נשיות למיתוס הרוק. רוק זוהה עם חיים פרועים, סמים, מין, התרסה – תדמית שלא תמיד הלמה את “המודל הנשי” החברתי. כשהנשים הביעו מיניות, זעם או עוצמה – הן זכו לביקורת יותר מגברים. זה עיצב תחושה שהן “לא מתאימות”. כשאין הרבה מודלים לנשים ברוק, קשה לדור חדש של מוזיקאיות לראות את עצמן שייכות לז’אנר הזה. מן המעטות שפרצו מחסומים אפשר לציין זמרות כמו ג’ואן ג’ט, פטי סמית’, ואחריהן אלאניס מוריסט או פלורנס וולש.
היום כבר יש יותר לגיטימציה לנשים ברוק, במיוחד ברוק אלטרנטיבי, אינדי וגראנג’. עם זאת, עדיין יש פחות נשים שמובילות להקות רוק גדולות, או שנחשבות ל”גיטריסטיות אגדיות” לעומת הגברים.
1. ג’ניס ג’ופלין (Janis Joplin) תקופה: שנות ה-60ייחוד: הקול החייתי, האנרגיה הבימתית, הכאב החשוף.הישג בולט: סמל הנפש החופשית של דור ילדי הפרחים. מהראשונות ששברו את תקרת הזכוכית של נשים ברוק.
2. פטי סמית’ (Patti Smith) תקופה: שנות ה-70 ואילך. ייחוד: שילוב נדיר של שירה, אינטלקט ופרפורמנס פאנקי.הישג בולט: האלבום Horses נחשב לאבן דרך בפאנק רוק.
3. סטיבי ניקס (Stevie Nicks) תקופה: משנות ה-70 ועד היום ייחוד: קול מסתורי, כתיבה מלאת דמיון וסגנון פיות רוקנ’רולי.הישג בולט: הובילה את Fleetwood Mac לאלבומי מופת, וגם קריירת סולו אדירה.
4. ג’ואן ג’ט (Joan Jett) תקופה: שנות ה-70–80 ייחוד: גישה בועטת, קול קשוח וגיטרה חשמלית ביד. הישג בולט: “I Love Rock ’n Roll” הוא אחד ההמנונים הגדולים של הרוק.
5. דבי הארי (Debbie Harry) תקופה: שנות ה-70–80, ייחוד: שילוב בין פאנק לניו-ווייב, כריזמה מטורפת. הישג בולט: סולנית להקת Blondie – מהאחראיות להכנסת הפופ והדיסקו לעולם הרוק.
6. קורטני לאב (Courtney Love) תקופה: שנות ה-90, ייחוד: גולמית, כאוטית, כואבת – בדיוק כמו הגראנג’, הישג בולט: להקתה Hole הפכה אותה לדמות מפתח בגראנג’ לצד נירוונה.
7. אלאניס מוריסט (Alanis Morissette) תקופה: שנות ה-90 ואילך, ייחוד: שירה זועמת אך מלודית, כנות חסרת פחד. הישג בולט: Jagged Little Pill מכר מעל 30 מיליון עותקים – אלבום קאלט של רוק אלטרנטיבי נשי.
8. טינה טרנר (Tina Turner) תקופה: משנות ה-60 ועד שנות ה-2000. ייחוד: אנרגיה בימתית אדירה, קול צרוד ועמוק, כריזמה מתפרצת. הישג בולט: הצליחה גם כזמרת רוק סולו וגם בשיתופי פעולה עם גדולי הז’אנר (כמו מיק ג’אגר ודייויד בואי).
9. שריל קרואו (Sheryl Crow) תקופה: שנות ה-90–2000, ייחוד: שילוב של רוק, פולק וקאנטרי עם ליריקה חכמה. הישג בולט: זוכת 9 פרסי גראמי; שירים כמו “All I Wanna Do” ו-“If It Makes You Happy”.
10. פלורנס וולש (Florence Welch) תקופה: שנות ה-2000–היום, ייחוד: שילוב של דרמה גותית, עוצמה ורגש. הישג בולט: Florence + the Machine כבשה את עולם הרוק האלטרנטיבי עם קול מהפנט ונוכחות בימתית עוצמתית.
