הייחוד של הזמרת ריקי גל טמון בשילוב נדיר בין קול דרמטי מאוד, פרשנות רגשית עמוקה לשירים, ורפרטואר שנע בין רוק, פופ ובלדות תיאטרליות. היא אחת הזמרות שהצליחו להפוך שירים לטקסטים כמעט דרמטיים – כמו מונולוגים מוזיקליים – ולא רק לביצועים מלודיים.
היא משלבת טכניקה קולית של זמרת רוק עם פרשנות דרמטית כמעט תיאטרלית לטקסט. היא לא שרה רק כדי להפיק צלילים יפים, אלא משתמשת בקול ככלי הבעה רגשי. מבחינה מוזיקלית אפשר לזהות כמה מאפיינים מרכזיים.
לקול של ריקי גל יש עוצמה שמאפשרת לה לעבור בין רוך לשבר תוך רגע. בשירים כמו "היי שקטה" אמא" היא לא רק שרה – היא כמעט משחקת את השיר.. זו שירה שמרגישה לעיתים כמו סצנה דרמטית: מאפיינים: עליות חדות בעוצמה, עצירות נשימה מכוונות, הדגשה של מילים טעונות. “היי שקטה” נחשב לביצוע גדול משום שהוא מפגיש בין טקסט רגיש מאוד, לחן דרמטי וביצוע קולי עוצמתי של ריקי גל. יחד הם יוצרים רגע מוזיקלי נדיר שבו השיר מרגיש פחות כמו פופ ויותר כמו דרמה אנושית אמיתית.
היא מצטיינת פרשנות עמוקה לטקסט בשירים כמו "מערבה מכאן", "הנה פתחתי חלון", "בצער לא רב". היא מצליחה לתת למילים משקל רגשי, כאילו השיר נכתב במיוחד עבורה.
השירים שלה עוסקים בנושאים מורכבים – יחסי הורים וילדים – "אמא", "תפילות הילדים", אהבה מורכבת – "אוהבת אותך יותר", זהות ומרד – "ילד אסור ילד מותר".
בשנות ה-80 היא הייתה אחת הזמרות שהכניסו אנרגיית רוק נשית חזקה לפופ הישראלי. דוגמאות בולטות: "נערת הרוק", "יש לי חולשה לרקדנים", "ילד רע", מצד שני היא ידעה גם לבצע בלדות עדינות כמו "מה זאת אהבה". השילוב בין רוק, בלדות אישיות ופרשנות תיאטרלית יצר סגנון יחיד ומיוחד של זמרת שקשה מאוד לחקות.
על הבמה ריקי גל הקרינה כריזמה, אינטנסיביות ורגש חשוף, תכונות שעיצבו אותה כאחת הזמרות הבולטות של שנות ה-80 וה-90 במוזיקה הישראלית.
מעט זמרות היום שרות כמו ריקי גל כי הפופ הישראלי עבר כמה שינויים גדולים: מעבר ממבצעים ליוצרים, שינוי בהפקה המוזיקלית, שינוי בטעם הקהל ובאופן הפצת המוזיקה. כל אלה הפכו את הסגנון הדרמטי-פרשני שאפיין את ריקי גל לפחות נפוץ כיום.
ריקי גל 20 השירים הגדולים – "ילד אסור, ילד מותר"
