יוני ב27, 2006

קוקולו

אחרי הירומי, זו כבר אינה הפתעה שמיפן יוצאת עוד פסנתרנית ג'אז שנועדה לכבוש או-טו-טו את המועדונים ופסטיבלי הג'אז בעולם. אמיקו מינאקוצ'י מנגנת פסנתר סטייל קית ג'ארט. ילידת יוקוהומה יפן, חיה כיום בפריז, כמו ג'ארט היא מלווה את נגינתה בקולות שירה

האוסף המוחלט

במה להתחיל? כלומר באיזה להיט מה-38? לטעמי, הדיסק הראשון, בהחלט יספיק לאי בודד עם ה"סופרסטישן", "סיר דיוק", "מאסטר בלייסטר", "איזנט שי לאבלי", "איי ג'אסט קול טו סיי", "אבוני אנד איבורי". השני מתייחס לישנים כמו "מיי שרי אמור" והוא מכיל גרסת

פיירס

יש לי חבר, חתיכת מכונת מוות מגזע טהור" ("כל אחד הולך למלחמה") ככה פותחת נרינה פאלוט את הדיסק שלה. שיר סרקסטי שמוביל למסקנה: "כול אחד הולך למלחמה, אבל אנחנו לא יודעים בשביל מה אנחנו נלחמים. שיר פתיחה חד-משמעי וישיר מאוד

מועדון זאפה ת"א

תפרו לשירי מיימון שמלה חבל-על-הזמן. בטוח שלא היא תכננה את המחשוף. לפי דבריה ב"ערב טוב" אחרי השיר השני, אפשר אולי להבין את פשרו (של המחשוף). שירי מספרת על הלחשושים מאחורי גבה באשר לגובהה האמיתי. והנה, היא מאשרת, לשמחת המלחששים: אני רק

דילוג לתוכן