הקלילות הקצבית הזו רוצה להיות סטירה צינית על יושבי רגל-על-רגל בבתי הקפה של העיר הגדולה, חבר'ה עם טי-שירט'ס פוליטיים שרוצים להציל את העולם או לפחות "לעשות משהו" על אספרסו וקרואסון. תערובת של שירה וראפ, במוסיקה שהיא לאונג' חופים קל שאולי
בשנתיים האחרונות ניכרת אינפלציה בלהקות פוסט-פאנק בבריטניה. "מקסימו פארק" מצפון מזרח בריטניה, ניצבת גבוה בין הלהקות האלה. ("בלוק פארטי", "קרייזר שפס", "פיוטשרס הדס") מי שמוביל את החבורה האנרגתית הזו הוא הזמר פול סמית שעוזר לייצר רוק מאוד אמוציונאלי, שבהופעה, אומרים
הדיסק מסביר למה גלעד (איש "שוטי הנבואה") זקוק למרחב הסולו שלו מחוץ ל"שוטי הנבואה". לא סתם אני אומר "מרחב" כי גלעד הוא יוצר ורסטילי שספג המון השפעות. האלבום מתחיל למעשה בסוג של תפילה ("שערי שמיים") שנובעת מתהייה. "טרם ידעתי טעם
הדיסק מסביר למה גלעד זקוק למרחב הסולו שלו מחוץ ל"שוטי הנבואה". לא סתם אני אומר "מרחב" כי גלעד הוא יוצר ורסטילי שספג המון השפעות. האלבום מתחיל למעשה בסוג של תפילה ("שערי שמיים") שנובע מתהייה. "טרם ידעתי טעם מוות, כבר בפי
אמרו על צ'אפלין שהוא היה קולנוען יותר מוצלח מאשר מוסיקאי. אחרי ששמעתי אות האוסף הזה – אני לא בטוח שאני קונה את זה. לצ'אפלין, לפי האוסף הזה, היה כישרון מלודי נדיר להתאים מוסיקה לסרטיו – גם מוסיקה קלאסית (וגנר, ברהמס) מנגינת
