ספטמבר ב9, 2006

אוסף של VH1

בפורמט האנפלגד של MTV, גם VH1 הובילו סדרה, ויש מה לשמוע. דיוויד בואי עושה את "צ'יינה גירל" באינטרפטציה מענגת. שריל קרו וסטיב ניקס מצליבות קולות ל"סטרונג אנאף" וניקס עצמה נהדרת ב"אדג' אופ סוונטין". "הנה בא הגשם" של אנני לנוקס ויוריתמיקס מאפיל

"עדי אדיוס"

בום פם ממשיכים לחייך כל הדרך אל האולפן, משרבטים סיפורים, ומתכננים את החאפלה הבאה. מאז שביקרו כאן התזמורות של הסרבים ברגוביץ' וקוסטוריצה, פרחו להם הבום פם במתכונות בלקניות דומות. "עדי אדיוס" הוא עוד מטעם בנוסח. אחד שמספר לחברה שלו שמצא

"אנא בכוח"

התפילה חוברה לפני אלפיים שנה. תמיד התחננו בני עמנו לבורא עולם. תפילה הרי עושה טוב מכול בחינה. יש בה משהו יפה, מיסטי, משחרר. אז מה זה אלפיים שנה, אפילו שאת המילים האלה תוכל לשמוע רק בהיכלי קדושה. ואם תפילה אז

"לילה לא רגוע"

"לילה לא רגוע בשפלת החוף/אור של געגוע/ משתקף בנוף" נו, טוב, חורזים חרוזים לזמרות חדשות. יש ביקוש, במיוחד כשמדובר בצמד שם אור את פיק, שלמרות שאינם כבר צמד במישור האישי, ממשיכים כצמד במישור היצירתי, יען כנראה שזה משתלם לשניהם. מילים

"לינדה"

מאיפה הם מביאים את הרעיונות האלה. מעין-פרפרזה על להיטו של חיים משה מהשמונים. למה? ומה הסיפור הזה של לינדה שכל-כך תופס. אז נלך על הומור. טקסט זה איזה תירוץ להגיע למוסיקה. לינדה חיפשה זמר, ולו אין כסף בשבילה, אבל הוא

"אהב אותך ראשון"

על הניר יש כאן משהו דל למדי. הבחור עסוק בהצהרות – הוא אהב אותה ראשון ולכן אהבתה מגיעה לו. יום אחד היא עוד תצטער עליו. אחרי הכול – הייתה לו בעלות עליה. הוא תובע את עלבון ההחמצה. יונתן כנען מעוניין

"חייל"

יש כול הסיבות אחרי מלחמה לשירים כאלה. שיר משאלה – שהחייל הפצוע יחזור הביתה, כי משפחתו הרוסה מרוב דאגה וגעגועים. שירי רגש כאלה כמו הדואט של ברק את שבת לא משאירים מקום לויכוחים. המנגינה עושה את העבודה. אז אפשר לומר

חיזיון תעתועים

כשהיא רוקדת כל גופו בוער, והוא שרוי כמו ילד תחת השפעת קסמיה מביט בה כחולם – חיזיון תעתועים. ואללה. שאאמין לטקסט? למה לא. אבל כשאני שומע את מוסיקת הדאנס החפלאית, אז לא הכי לוקח ברצינות את זה. זה הולך בכפיים,

"נצמד ללב"

גלעד שגב ("עכשיו טוב") הלך די במפתיע על שיר קצב כזה פאנצ'י כמעט דרמטי, אבל הוא מסוג היוצרים-זמרים שלא בא לבדר, או לקחת את עצמו בכוח אל רחבת הריקודים. סיפור אישי על נתק ביחסים. רצף-של-מחשבות. היא בורחת בשעה שהוא נצמד

"הכפתור"

רוצים בקורת סרקסטית על ערוץ 2 או על 10 או על תרבות הרייטינג? באנאלי. תלוי איך מביאים את זה. הריינשרייבר וחבורת הדבק נגרים הולכים על רוק שקט או על "רעש שקט". מתברר שאפשר לרדת על תרבות הפלסטיק בקול נמוך, טפה

אוסף

לכאורה לא צריך להיות מרחק גדול בין רגאיי ובין מוסיקה אפריקאית, אבל אנחנו יודעים מהו ההבדל בין מארלי ליוסוף נדור. בא הדיסק הזה ומחבר את הרגאיי עם דיאלקטים אפריקאיים, והתוצאה מפתיעה עד מלהיבה. "סירקוליישן דה באמאקו" של אסקיה מודיבו ממאלי