לכאורה לא צריך להיות מרחק גדול בין רגאיי ובין מוסיקה אפריקאית, אבל אנחנו יודעים מהו ההבדל בין מארלי ליוסוף נדור. בא הדיסק הזה ומחבר את הרגאיי עם דיאלקטים אפריקאיים, והתוצאה מפתיעה עד מלהיבה. "סירקוליישן דה באמאקו" של אסקיה מודיבו ממאלי מרים את המסיבה. העיבודים היפהפיים הופכים את האוסף למרקיד וכייפי. אין לי מושג מיהו קלורי סורי, אבל ה WALATA שלו הוא הפשטות היפה של הרגאיי. עיבודים לכלי נשיפה עושים מרוב הקטעים רגאיי פריך, תוסס, מצית.
