על הניר יש כאן משהו דל למדי. הבחור עסוק בהצהרות – הוא אהב אותה ראשון ולכן אהבתה מגיעה לו. יום אחד היא עוד תצטער עליו. אחרי הכול – הייתה לו בעלות עליה. הוא תובע את עלבון ההחמצה. יונתן כנען מעוניין שנשמע את הסיפור הזה שלו, קול לא מי-יודע, תחושה כזו בלוזית שעוברת לאורך השיר, זמר מקומי בלי "שומנים" מיותרים, שר את שעל ליבו, עם כל הכונה (שבליבו) מה שמעניק לו נקודות זכות על אותנטיות. בהפקה המוסיקלית (אדם בן-אמיתי) השתמשו יפה בכלי מיתר אקוסטיים. לא אהבה בשמיעה ראשונה. אבל יתכן שזה תחילתו של סיפור אהבה בין כנען וביני.
