שיר על הרוח
"שוב אני מיטיב לראות/ בחיק עצמי הרחק מהבריות". אז מה הוא "מיטיב לראות" שלום מור שר בשפתו המליצית והמתפייטת על שקיעות וקרני שמש נשברות ורוח על המים. מה אגיד: טקסט סתמי על נופים ותחושות, סתמי – כי למור אין משהו
17/09/2006
"שוב אני מיטיב לראות/ בחיק עצמי הרחק מהבריות". אז מה הוא "מיטיב לראות" שלום מור שר בשפתו המליצית והמתפייטת על שקיעות וקרני שמש נשברות ורוח על המים. מה אגיד: טקסט סתמי על נופים ותחושות, סתמי – כי למור אין משהו
איך היא מתנכרת לי, מקונן ניסן פורי ומנסה להביא אותה בלוזי בעברית. "שבוז על הבלוז" כך נקרא האלבום שיכיל את השיר הזה. והשבוז שלנו נשמע די ביזארי כשהוא שר על יחסים עם זו ש"הקש בשערה הוא ששבר את גב הגמל"
אין היגיון באהבה? ואללה מושיק. באמת? הכדאי לבזבז שיר את האמירה הבאנאלית הזו? השיר נפתח בפסנתר מינורי באווירה רגוע ורומנטית. אחר-כך מגיע כול הבלה בלה על תחושותיו. כול דקה שהיא איננה – זה נצח שחרוט בליבו. הלב-הלב-הלב בוכה. גיטרה בצבע
עוד מעט יבוא ספטמבר, ריח אחר באוויר, והיא מבקשת ממנו לאסוף אותה מקצה העולם שבו היא טפה קטנה בים של אהבה. מוסיקה היא לעיתים יותר מסגרת של אווירה מאשר "סיפור מוסיקלי". ורד קלפטר בחרה להכניס אותנו למסגרת כזו, שירה רגועה-עשנה,
קובי. מי באמת מכיר אותו? הוא עצמו לא מבין איך אנשים יודעים עליו דברים שהוא עצמו לא ידע. "יש הסוברים כי קובי הוא בליין תל-אביבי מהסוג הישן" כתבו בדפי היחצנות לדיסק. שמחת זקנתי. מה מעניין כאן. המוסיקה – יותר. יש
עוד נותר בה כוח להאמין שהוא ישוב אליה. יש סיכוי שהוא יופיע פתאום. איזה קצב הייתם בוחרים לשיר כזה? אביעד פניו בחר לאסנת זנו דאנס קליל כנוצה מרוטה, מעובד לקצב וכלי מיתר בידי ניב כהן. זה שיר שהקלילות בו הורגת
למה צריכים את הגרסה של אמסטף לביצוע הבהחלט מספק של הפורטיסים והסחרופים? עידו הזמר לוחץ על הדוושה ונכנס לעליה בהילוך טוב. לוקח את זה לכיוון מטאל אגרסיווי דיסטורשני, עם אלמנט ראפרי. להגיד שלא נעשתה כאן עבודה מהוקצעת. נעשתה גם נעשתה,
"כמה טוב שבאת ילד". פרפרזה על "כמה טוב שבאת הביתה?" וזה לא סתם ילד. לפי דפי ההסבר – "אלפי משפחות של הורים הומואים ולסביות חוו את שמחת ההורות, שאינה עוד רק נחלתם של הסטרייטים. וזה בדיוק השיר – שיר אהבה
מהי שמיעה אבסולוטית? – לשמוע את הלב. באהבה הגדולה – חייבים סאונד מהנשמה. באהבה הגדולה האוהבים מיצרים כזו סביבה סטרילית, לא נגועה באשר מתרחש מסביבם. לדבר הרגשנות אחראי דוד ד'אור. מעניין אותי אם הוא היה לוקח את השיר הזה לעצמו. ככה: