מה שעושה הגיל לשמוליק. מה שעושה המפגש המחודש עם יענקל'ה רוטבליט. מה שעושים העיבודים של משה לוי למוסיקה. רוטבליט כתב לקראוס מנקודה בזמן. זה אומר תערובת של כאב, געגועים, גם השלמה עם הקיים. "אם יחיה או ימות בנאדם, העולם לא יעמוד",
הרכב – וויי ג'רארד – שירה, ריי טורו – גיטרה, מייקי וויי – בס, פרנק לרו – גיטרה, בוב בראייאר – תופים. כמה דראמטיים. כמה אמוציונאליים הם "מיי כמיקל רומנס". אחרי 14 קטעים, הדיסק נשמע כמסע טראומטי מהעבר אל ההווה.
שירים: עד אלי, בן אדם, אנצל, נקבל, ילד מזדקן, משא ומתן, חולמת (עם דין דין אביב) איך בסוף כל יום (עם משה לוי), את, מי (עם שוטי הנבואה), ג'ה (שוטי הנבואה+ מוקי), כולם מדברים על שלום (מוקי), זה הזמן, שובי
שותה עוד כוס קפה, ומולי כך יושבת, מוכרח לדעת מה את חושבת. מוש בן ארי יוצא למסע. בהמשך המסע הוא ישיר את "ילד מזדקן" של אולארצ'יק, הקאבר היחיד, למעשה השיר הלא מקורי היחיד בדיסק. לילד מזדקן כבר מותר לשאול שאלות.
