נובמבר ב4, 2006

אדם

עדי רנרט – קלידים, עמוס עבר-הדני – גיטרה, גיל לדין – תופים, גורי אגמון – סקסוופון, רוני צוקר – טרומבון, איתמר בורוכוב – חצוצרה, אלי יששחרוב – סקסופון, יואב יפת – הקראת שירים. מפגש בין מוסיקאי ומשורר הוא אתגר לא

קונטינום

ריתם אנד בלוז אנד סול בין רך לפאנקיי, קול חם, קצב מדוד. בטון הנעים, הטיפה מלנכולי הזה, ג'ון מאייר ר "ממתין לעולם להשתנות", ובהמשך הגרוב הזה משתנה לסופט פאנקי נוסח ג'ורג' בנסון מיימי ב"אני לא בוטח בעצמי", וזה גרוב טוב.

ערב שירים מתוך "האוסף במשולש", קלידים: צביקה פיק

באיחור של ארבעים דקות נכנס צביקה ללוגוס, עלה עם פרצוף של אחד שבא לעבודה, ובלי הקדמות הניח שתי ידיים על הקלידים. הטכנאי כיוון באלאנס, והטון הגבוה סילסל את "שושנת פלאים". בהתחלה, לא נראה כי מישהו מרים ראש מהשולחן, אבל תוך

מה תגידו על צביקה פיק? ראיתם לאחרונה איזו בקורת רצינית על דיסק חדש שלו? בואו ננסח את זה ככה: התופעה עולה על ההופעה. הוא ממשיך לזנק מעלה-מעלה-מעלה כמו טיל רייטינג מונחה. לפני שבוע פתחתי עיתון, ואני מצטט מילה במילה: "צביקה