ערב שירים מתוך "האוסף במשולש", קלידים: צביקה פיק

צביקה פיק בהופעה

מועדון הלוגוס ת"א.
0/5

באיחור של ארבעים דקות נכנס צביקה ללוגוס, עלה עם פרצוף של אחד שבא לעבודה, ובלי הקדמות הניח שתי ידיים על הקלידים. הטכנאי כיוון באלאנס, והטון הגבוה סילסל את "שושנת פלאים". בהתחלה, לא נראה כי מישהו מרים ראש מהשולחן, אבל תוך שניות התארגנו כמה בנות למסיבה. והיתה כנראה סיבה.

אני לא בטוח, ואולי אני טועה, שפיק עצמו האמין באותם רגעים, כי הארבעים איש שנכחו במקום באו לשיר ולרקוד, ושערב, שנראה כעוד חלטורה של שלהי קריירה, יסתיים ב -PEAK אדיר.

פיק נראה עייף, בלי מצב רוח ודי מנותק, בטרם הסתערו עליו באטרף לא ילדים, אבל כאלה שהו יכולים להיות בניו –  22 עד 26. משהו כזה. נופפו ידיים, טיפסו על שולחנות, שרו, רקדו, עלו על הבמה לשיר את "הסבון בכה מאוד". מצלמות נשלפו. מה קורה כאן? פסטיבל ילדים למבוגרים? מסיבה פרטית עם צביקה בסלון? משחק מכור?
וכל מבקר-עיתונאי שבשנים האחרונות הוסיף להספדיו על אליל השבעים בהתגחכות על פתטיותו, צריך היה להגיע ללוגוס ולאכול איזה רבע כובע.
אתם מבינים: בנות עשרים וחמש או משהו, יצאו בערב קריר מהבית להתרפק על "מת אב ומת אלול", ומתברר, כמו שאומר השיר, שנשארה גחלת לא עמומה לאהבה הקיץ מפעם.
זה לא היה ממש מגע של הערצה. אני לא בטוח שהבנות האלו ממש מתייחסות לאיש כאל מושא של משהו (היה רוצה), אבל באופן שהן רקדו את "שיר הפריכה", הבנת שיש כאן כמעט תופעת פיק-קאלט-שאו. חגיגה על כל להיט עבר, אפילו על "תנו לשמש" מ"שיער".
ורק שתבינו: פיק בלוגוס הופיע סולו. הוא והקלידים. כמה עצוב, אבל זה מה שנשאר מכוכב הרוק שרצה להיות דיוויד בואי הישראלי – קלידים חשמליים.
כשפיק התחיל להבין שעם קלידים זה מספיק, ושהוא בא לא רק לעבודה, אלא לחגיגה, הוא שמח לשתף פעולה, השאיר את הקלידים לאחד שנורא רצה לנגן, נתן לבנות לשיר "כי לאהבה אין מדינה". בשלב מסויים, נעלמה הארשת הרצינית והטרוטה מפניו והתחלפה בחיוך. צביקה חייך טבעי.
"יש פה מישהי שחוגגת ליל רווקות אחרון. בואי לפה לפני שיתחיל הסבל", מזמין פיק את אילנית שעולה לשיר "נאסף תשרי". חמש או שש חברות שהגיעו לחפש את השירים של פיק עודדו את החברה שלהן. שימו לב: אילנית באה לבלות במחיצת צביקה פיק, ערב נישואיה.
כמה מילים לעצם העניין: פיק בא להזכיר שיש לו המון להיטים, שהם נכס צאן ברזל של הפופ המקומי, שיכולים להפוך ערב במועדון לוגוס להתרפקות נוסטלגית מענגת, לפחות לאלה שבאו במטרה להתרפק על השירים, וזה אמנם קרה. היה שמח.
"לט דה סאנשיין אין" פוצח פיק את בלהיט מ"שיער", והמחרוזת ממשיכה ל"הם היו האוהבים הצעירים", ומשהו לא צפוי וסוער מתרחש על השולחנות של לוגוס.
ממש לא בא לי לכתוב פיסקה על הקאמבאק של צביקה, אבל אם הערב בלוגוס הוא אינדיקציה למשהו, אז היכונו לשובו של הפיק.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות