נובמבר ב6, 2006

הופעה לרגל האלבום החדש

בתוך אגם קפוא היא רואה תמונה שלה מלפני שנים, מזהה תיבת צעצועים.. ככה זה מתחיל. שישי אחה"צ, רונה קינן מגיעה לזאפה לשיר על חלום ולהציג את התמונה העכשווית שלה, כדי להוציא לדרך אלבום חדש, שני שלה, שבא אחרי "לנשום בספירה

חצי רגל בחוץ, חצי רגל בפנים

יש משהו קצת היסטרי תזזיתי בביצוע של שורטי. היא שרה בקצב אלקטרו בעיבוד די שבלוני המשלב גם היפ הופ "אתה מקסים אותי, מדהים אותי כל כך/ כי יש לך כוח עליי/ קנאית אני אליך". יש משהו מאוד ישיר, פשטנות פרעכית

אהבת הארץ

הח' והע' של הזמר תופסים מיד. שירה עדנית מעודנת. מה השיר? שברגע שמתנתקים מהבבא אפשר לצוף בסבבה על מי המיסיסיפי. סוג של חופש, ואין הרבה מה לשנות כי כל הנחלים ממשיכים לזרום לים, יש גם מקריות, אבל לעולם לא נדע

"אתה בא אלי"

צליל הפסנתר בפתיחה מסקרן. אחר כך מגיע טון אלט נמוך שמשדר פגיעות כמעט בכיינית. עקר שרה על מה לקח ממנה, ומה שהוא לא החזיר לה. כאבי אהבה. הלחן יפה, הטון משדר אמינות. בלדת פופ רוק, שמצליחה להעביר את התחושה, אם

להיזכר מילים

יש מקום אחר להיזכר בתוך המאבק שלא נגמר. ואתה בודד. נודד. מי זה שם אותך בצל רק בינתיים. כל אחד מוכר את מה שהוא חושב. לכל געגוע יש בית. האמת, יצאתי קצת מבולבל מהטקסט הזה של נדל. יש בו מילים

יושב עם עצמי

קול נמוך שר: בטרם ייסגרו שערים אני חושב חושב על רגעים ("שחשבתי/שרציתי/שבכיתי/שאהבתי") ועל אהבה אחת מיוחדת. טון קולו של ליאור אלבו לא משתנה כמעט. המנגינה מינורית. רק מסביב רוחשת מוסיקה באפקטים, בקולות בקצב. זה נשמע כמו איזה ריטואל על שיר

ללכת עם האור

תפרו לה טקסט. "זו לא בושה להתרגש", שרה זהבה בן, וגם – "לתת לזמן להתחדש", "את האתמול שלא יחזור השארתי מאחור", "אני יודעת זה הזמן שלי ללכת עם האור", "היום אני צוחקת, היום אני שלך".  לספוג מנה כזו של אופטימיות

"ממהרת"

נדמה שרוב הסיפור של איילה אינגדשט , מגיע בסופו של דבר לשיר. עזבה בגיל מוקדם מאוד מולדת בארץ אתיופיה הרחוקה, ובסופו של דבר השתלבה נפלא בארץ – להקה צבאית, תיאטרון. עכשיו החוויה  מתנקזת לדיסק, סינגל ראשון שבו היא שרה לעצמה