סקרצ'ינג, היפ הופ, סול. האנטיתזה שמומי לוי עשה ל"ולנטינו" של קובי אושרת (המוכר מגלי עטרי וחלב ודבש) תזזיתית, אנרגתית, מהוקצעת פחד. תנו רגע לנשום. חוטפים מקבץ של אמירות-סלוגנים-סיסמאות שמנסים להתחבר לאיזו תובנה. יש שירים שלא שרים, אל תרגיז את אלו
הישנו הפרברים את סגנונם? היפתיעו במקצב חדש, בהרמוניות לא שגרתיות, בטקסטים נועזים נגד ממשלת אולמרט, במתכון היפ הופ שיצית את דימיונו של סאבלימינאל? מצטער לאכזבכם. לקראת אוסף המיטב שיוצא או-טו-טו, מסתפקים הפרברים בשני שירים שמתמצתים פחות או יותר את מה
נתחיל במברוק על העיבוד. מצליל פסנתר בפתיח עוברים לגיטרות חשמליות בקצב מדליק, ואז פראזה מלודית – ואחר-כך ראפ. ואללה. הפקה מודרנית ברמה בינלאומית. המילים: עוד שיר בסדרת הגברים בוכים בלילה – והפעם בגלל נו מה – נשים. פיצוצים. פיגוע ביחסים.
