מי שהכניס את ג'ון המונד וטום וייטס לאולפן אחד יבורך וינושק. לפני 25 שנים ווייטס היה נגן החימום של המונד. היום המונד שר את שיריו. וייטס הפיק בדרכו. הפקה מחוספסת, מזוקקת, חפה ממיסחור, האוויריה האורבנית האפלולית עם קישוטים יפים כמו הניחוח הלטיני ב"ג'וקי פול אופ בורבון" המצמרר. המונד שר את ווייטס הכי ווייטסי, אבל, כמה מפתיע, נשאר הוא. הקצב כובש, הטון חם, העיבודים הבלוזיים אותנטיים כב"רצח באסם האדום". אתה נמרח ועל פניך חיוך מכושף.
