אפריל ב21, 2008

טחנות רוח

ביחסים איתה, משהו צריך לקרות/להשתנות, וגדי אלטמן מציע לעצמו "תפסיק להילחם בטחנות רוח" ועד אז "שחקי איתי את המשחק" כי "עלינו לא אוותר". הבנתם את זה? מצד אחד, אלטמן בחר בדימוי השחוק (להילחם בטחנות רוח) לתיאור קרב אבוד (עפ"י דון

סיפור

גיטרות מייצרות דרמה. גם הזמר מעוניין בדרמה. ואין דרמה. הוא נרגש לשיר על "מגדלי תקוות שקרסו פתאום" ועל "גשרים נחרבים" ו"קשר שהפך לסכר ונפרץ עם הגשם". לפני שנוגעים בפשר הדרמה/טראומה, הייתי עומר שיש כאן ערימת דימויים חבוטים ומאולצים שאינם מעניקים

טוב

היא אמרה לו כשהיו שוכבים שהחופש שלהם מתחיל בלהיות אבודים… מהחלום הרחוק נשארו לו רק פרורים… למד לשתוק ולדבר איתה בשירים. לא קונה את גיבוב המילים הזה של יונתן רוזן. שיר סתמי של פירורי מחשבות שמסרבים להתלכד לשיר של ממש.

כאן אני עומדת

"כאן עומדת ומביטה איך מילים עפות אלי במהירת טיסה". מה הסיפור של הקול השברירי שכאילו מנסה להעביר דרמה אישית? ככה: היא תרים אותו מהרצפה, תשטוף לו את הפנים, תריח כל פיסה קטנה בגופו, ואם לא די בכך – "למרוח את

קטעים מהופעת ההשקה של "מים מתחת לגשר"

חברים רבים וטובים באו לשיר איתו בהשקת אלבומו השני שחושף יוצר מקורי ורגיש שמנסה להתמודד בשירים עם יחסים מסובכים עם נשים, בעיות פנים מול פנים עם עצמו.   הרחבה