בתחכום המיוחד שלהן, מצליחות הבנות נחמה לשיר בחיוך קולקטיבי את תובנת החשיפה על הבמה, שיש בה פחדים וגם תפילה לחופש והשתחררות. הבנות נחמה כבר כל כך סגננו את עצמן, אפילו בתובנות הטקסטואליות, שזה נשמע מאוד שלהן בשני החלקים – אנגלית
יללות שמחה, צליל אקורדיון, ויוצאים לדרך בקצב רגאיי מזיז ומשמח לב אנוש ובטקסט שכולו רק דבר אחד – "כסף". כסף – רעה חולה, שולט בכל, שרים הצמד סאבו וקותי. השקלקלים, המצלצלים, הדולרים והיורואים באים במקום מילים. מה המסר? שהכל זה
הוא מבטיח לה: "לנצח נאהב". איך? אין שום בעיה: "אם הכל מלמעלה נכתב/ זה הזמן שנלך אל הרב". אז אין בעיה: יעלו ויבואו החתן והכלה לחופה וקידושין. הרב הגיע? לא חשוב. העיקר שהאושר הגדול. לה יש הכוח שיגרום לו לשמוח.
טל שגב, יעקב למאי ולואי להב מנסים לקחת את מאיה בוסקילה אל המלודרמה. "תתחיל לוותר עלי", מבקשת הדוברת שגם מכריזה על "שבירת שתיקה". אבל המלודרמה – ללא דרמה. הדוברת מודיעה לבן זוגה שהיא עוזבת אותו עם המלצה לוותר עליה, אבל
גבי שושן קשור בטבורו לסיקסטיז. השיר הוא גרסה ל-Even The Bad Time Are Good של הטרמולוס, שזה משהו כמו – גם אם אני מרגיש חרא, את הופכת את הרע ללא נורא. מה שנקרא – אופטימיזם זהיר. לא אכנס עכשיו להשוואות
שיר השחרור הגדול של אורנה דץ. שיר התרת הכבלים. המנון החופש הנשי. חוויה מתקנת. ככה היא רוצה שיהיה וככה יהיה, לצאת לעולם, לתפוס גלים, לא לשכוח מתנות לחבר'ה, לנשום את הים, לעשות שלום עם הזמן, וככל שיותר צמאה היא שותה.
הקונטרבסיסט הכי מצליח בתולדות הג'אז הישראלי עושה עוד תפנית: הוא שר. לא סתם שר – אלא מקליט סינגל ראשון מתוך אלבום שירים בדרך. במוסיקה של אבישי כהן תמיד היה משהו יותר מג'אז. בין האילתורים הוא חיפש את הסיפור, את המלודיה,
אז ההוט קלאב דה נורבג' זה קודם כל מפגן ראווה של אלתור סוחף. מצד שני, זוהי מיומנות הנובעת מאהבה אמיתית לסגנון ולריינהרדט. על הג'אז הצועני של ההרכב הנורבגי
עם: ג'ון לרסן (Jon Larsen), פר פרידנלונד (Per Frydenlund) – גיטרות, פין היוג' (Finn Hauge) – כינור והרמוניקה, סווין ארבוסרד (Svein Aarbosrad) – קונטרבס. במודעות נכתב שהרביעיה מנורבגיה תצדיע לסטפן גרפלי, לציון 100 שנה להולדתו של כנר הג'אז הצועני, שנפטר
