מאי ב26, 2008

שלום יפה.

צליל מיתרים וקול רכרוכי פותחים שיר אהבה נאיבי – "שלום יפה, עברתי פה בכוונה/ לחלוק איתך עוד רגע/ לבלות איתך עוד זמן". וגם געגועים שהולידו שירים, טלפון חיכה שתתקשר והוא … "שותל זרעים של אושר עמוק באדמה". טקסט אהבה די

האם את זוכרת אותי

"תגידי האם את זוכרת אותי?", שואל צחי כהן. בטוח שהוא זוכר. אחרת הוא לא היה רוקד את הזיכרון בריקוד ואלס-אירי כזה מושפע דילן ("גשם כבד") אקוסטית וצליל כינור מכניסים לפאב אירי.  מה מביא את צחי כהן להלאות אותנו בשיר על

צורף מילים

חיים ומוות ביד הלשון, ונוסיף גם – אהבה. ליוחנן קרסל יש בעיה: הוא מחפש מילים לתאר אותה, מילים שיתחרזו עם שערה, שיגלשו עד צווארה. מה לעשות שאיכשהו כל צירוף יוצא לו באנאלי. וסיום יפה: "לא קלה היא מלאכתו של צורף

הארץ המובטחת

נחמה הלחין לזוהר צברי סלואו פופ תחת השמש "הארץ המובטחת" לא ברור אם צברי יודע על מה הוא סח כשהוא מבקש שלום על חבל הארץ הזו. גבולות הארץ המובטחת בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו) תוחמים את השטח שבין נהר הפרת

איש וכינור

זה שיר מלהיב של להקת "שפתיים" משדרות, בחידוש משדרג של "הסוכריות" וחיים אוליאל, כחלק ממסע פרומו ללהקה המבטיחה. למעשה – השיר הוא מסע לאחור בזמן אל הילדות ממרחקים אבודים, אל בית קפה קטן בשדרות, שטומן בחובו סיפורים, אנשים, טיפוסים. שיר

איפה הכיף?

אמיר פרי מתגעגע לכיף. ג'וני שועלי עזר לו לשיר את זה. החיים אומר השיר זה לא מה שחשבנו. שעמום שגובר מיום ליום, פחד שמשתולל כמו פצצת אטום, הבנאדם מרוקן, אפילו סקס וסמים – אין. וחסר פה מלך. גם הטיסה לחלל

באה רוח

אני שמח לגלות סינגר סונגרייטריות כמו רונית קנו. זה כבר סינגל שני שאני שומע, והנה – הסינגרית והסונגרייטרית מתחברות יפה. רונית בחרה במילה "רוח" כמטפורה לטלטולים רגשיים. רוח שמגלה אמת, ששולחת ממקום למקום, שמזכירה ימים בלעדיו, מביאה מילים שעצרו את

בית שאן

הסלסולים, המקצבים, המלודיה והקול הגבוה אומרים – נסיון לחידוש אתני מרענן. ליאת יצחקי (ילידת בית שאן, אם לארבעה) זוכה לקצב דרבוקות טוב, כשהיא מבשרת על יציאתה מהבית: "שילמתי כבר ביוקר / בכל שנות בדידותי/ והעולם קורא לי מכל המבואות" שיר

מתקרבים לתל-אביב

שיר באווירה יגעה-אפלולית, על לילה בנמל התעופה. המתין לה. הגיח כמו קבצן לאסוף אותה בזמן.(בנעלי עקב גבוהות, התקדמה על בהונות) וכל הפגישה המחודשת הזו שנערכת תוך התקדמות לתל-אביב נשמעת מוזרה, מנוטרלת רגשות. כאילו כל מה שהיה ביניהם נמחק, ורק סודות

שבויים

בלדה שקטה ונוגה המייחלת לשוב השבויים לגבולותיהם. לפי הדף המצורף – הרעיון נולד אצל איציק מושל, עיתונאי ברדיו שלום פריס, אחיו של הזמר זוהר מושל, שארגן עצומה למען הצבת תמונות השבויים הישראלים ברחבת עיריית פריס.  השיר הוא קיטש מהסוג המתבכיין

רכבת לצפון

הוא שולח אותה לדרך בקצב נסיעה אלקטרוני. שתצא לחשוב, לחלום מבלי להודיע, לרוקן את הראש, לקחת ת'זמן שלה. לגלות איך האוויר מחוץ לעיר מרגיש אחרת. הבריחה מבחינתה – לפי אסף אמדורסקי יכולה לעשות את החיים טובים יותר. בסופו של דבר, שוקל

דילוג לתוכן