יוני ב21, 2008

יהודה פוליקר מעריץ מושבע וידיד נסע ליוון להיפגש עם חאריס אלקסיו, הזמרת היווניה הגדולה והמופלאה, "הקול של יוון", לקראת הופעותיה בישראל. על האוסף החדש של חאריס אלקסיו – הקול של יוון

מעניין מי מתגעגע ללהיטי האהבה הרכרוכיים-משתפכים של הצמד האוסטרלי העונה לשם "אייר סופליי" או אם תרצו "אספקת אוויר". מסקרן  להגיע לאחת מההופעות שלהם בארץ כדי לראות מי הקהל ששומר להם אמונים. ההורים? או הילדים שההורים ניגנו להם "אייר סופליי" נונסטופ.

המתח הפנימי הזה – האם ללכת על הרפתקה (אהבה) אישית חדשה אחרי שראתה אותו… ניסיון העבר מרתיע. הכי נח לא להתחיל עם זה, אולי לוותר. בפראזה הפותחת "כל החיים שלי עוברים עלי בבת אחת, דפים מסתובבים ואז עפים ברוח", חשים

"סוף סוף" זה לומר משהו כמו – "הגיע הזמן" – שתהיה איתי כאן, שאין לזה שום קשר ל"סוף" במשמעות של קץ או סיום – אלא של התחלה. סוף היא הוויה. ומארינה עשתה מזה משחקון מילים שכזה – שעוסק ביחסים. באהבה.

אז הנה שיר חאפלות שלא הולך ישר על טקסט מתבכיין שבלוני – כמו את המלכה שלי, אני נכנע לך, שברת את ליבי, אלא דווקא מתחיל בבלגנים – "כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי… כמה ימים שלא דיברנו… את בשלך כל כך

שחר נהרי – שירה, רועי לביא – שירה, גיטרה אקוסטית, דור אלגזי – גיטרה חשמלית, גל דקל – בס, ליאור לוי – תופים. התבלינים הלכו על דרמת רוק מתגברת ומתעצמת. הפתיחה שקטה מאוד, פסנתר ואקוסטית – "נדהם אל מול עינייך אוחז

בספטמבר היא אהבה אותו, בספטמבר הוא היה בעיניה רגיש ומצחיק והבטיחה שתהיה רק שלו כי אחריו "יש רק אלהים". וההמשך? קצת פחות. בסוף לא יצא מזה שום דבר. פתאום הוא היה בעיניה "מאהב אמיתי" והוא תמה: "למה לא רצית אותי