בדפי היחצנות קראתי על דני רייכנטל (37, מלחין, יוצר, בעל אולפני Play) שמתעתד להגיע לתודעת הקהל דרך האינטרנט, הבלוגים והסלולר. אז בואו נעזוב לרגע את שיטות הדחיפה של הפרויקט ואת היומרות המסחריות. מוסיקלית, דרום אמריקה אינה קיימת בשיר הזה. דרום
"בסוף את תגמרי כמו אמא שלך", מקונן מתן אטיאס את תחזיתו כלפיה. אחרי שנים ששמר הכל בפנים והתאפק, כעס בשקט בלי "להוציא מילה", הגיעה השעה לפתוח סגור הלב, "לשחרר את מה שתקוע". שיר במתון המוכר – כל אחד בתוך עצמו
לא הכי ברור לו איך לחזור אליה, אחרי שנטשה וסגרה דלת בלי לומר אף מילה, בלי להשאיר סימן. מודה שאולי היה קצת מוזר, אולי קצת משונה (מה ההבדל?) ואחרי שנטשה "הכל התפוגג בענן" (סמיר שוקרי, לידיעתך בעננים לא מתפוגג כלום.
גם יוסי אזולאי הולך בדרך התפילה. ההורדות בסלולר הראו שזו הדרך הנכונה, נשבע לכם שקראתי את זה בדף היחצנות שהגיע עם הסינגל. ובמצב הקשה של היום בשוק המוסיקה, פנייה לאל שמו יתברך עשויה לעזור ולסייע גם בעניין הסלולר.. האמת? גם
במשברים בינו ובינה – או שמתפייסים ועוברים הלאה, או שהולכים ליועץ, או שנפרדים לאנחות ולשמחות או שנוטלים פסק זמן ונותנים לזמן לעשות את שלו. איתן שפירא בחר באפשרות האחרונה. הוא מעוניין בזמן לבד, בפסק ממנה ואז – "רק מנגינה יכולה
לא יכולים לבקש שם יותר הולם לזמר מאשר רן זמיר. זה לא רק הולם זה מחייב. שניגש מיד לאודישן? זכרונות ישנים ודוקרים גורמים לבלבול אם טוחנים אותם שוב ושוב. הסיפורים הלא גמורים של אהבה שהסתלקה, אבל ממשיכה לפעום ומונעת היכולת
ועוד פעם שאלת הנצח: האם יודעים אתם אהבה מהי? קולו הרפה-תמים של עידן סלומון מעלה ספקות והרהורים האם באמת יש בינו ובינה משהו שעושה לה את זה. הוא חשב שזה לנצח, אבל פתאום – זה הפך לקיבעון. ואז למורן אהרוני,
מאור כהן שרבט משהו על מצב החיבור-נתק בענייני הבינו-בינה, שיר שמנסה לתחקר יחסים מנקודת מבטו – מה מסתתר מאחורי האין-חיוך שלה, לפענח את חוסר התגובה לתחינותיו ("עכשיו אני כלב רוצה רק ליטוף") וגם כשהיא כבר מתקרבת, עוד מעט יבוא הניתוק.
מעולם בזמר העברי לא הייתה עדנה כזו לפיוטי המקורות. "אטרף פיוטים", מכנים את הטרנד, החזרה בתשובה של הזמר העברי. יזהר שאבי (בוגר רימון, ניגן אצל מאיר אריאל, להקת "קבוצה ריקה", פרויקט "שירת הים" עם אבי אדריאן בפסטיבל הג'אז) לקח את תהילים נ"א
צאו לנסיעה בקצב נסיעה ("נסיעות על מסילות") עם האחים דורון. תנו לדמיון ללכת במקומכם. הדמיון שלי לא נסחף, למרות שיש בשיר חתול מסביבות פלורנטין שהציע לדובר בשיר סיגריה. יהונתן דורון שר בטונים דהויים גם על "ימים של טעויות", "אנשים של
האם חנן יובל עובר מטמורפוזה? כלומר – מה פתאום הוא מתחבר לתפילת נעילה של יום הכיפורים – "פתח לנו שער בעת נעילת שער,כי פנה היום" בחלק הראשון נשמעת תקיעתו של שופר (אדם מדר) שצלילו מצמרר, הטון של חנן בפתיחה רך
אבי ווקנין זועק את זעקת החופש: אם חם לך מדי, תתפשט תרוץ עירום, ואם אתה מוכן למות למענך, תשחה רחוק בים עד שתעמוד. ובבית השני: "לעולם לא תשבור הרוח את הגוף/ והגוף לעולם לא מנצח/ לעולם לא תשיג המחשבה את
