בדפי היחצנות קראתי על דני רייכנטל (37, מלחין, יוצר, בעל אולפני Play) שמתעתד להגיע לתודעת הקהל דרך האינטרנט, הבלוגים והסלולר. אז בואו נעזוב לרגע את שיטות הדחיפה של הפרויקט ואת היומרות המסחריות. מוסיקלית, דרום אמריקה אינה קיימת בשיר הזה. דרום אמריקה כאן היא משאת נפש של צעירים רבים שנוסעים אליה להגשים חוויה/חלום. היא נוסעת לדרום אמריקה. הוא לא ממש תרגש מעזיבתה ("דברי איתי מתישהו"…)
טקסט סוריאליסטי, בליל מילים שכנראה לא ממש מנסות להתחבר. יש בשיר ילדים שיכורים, גמדים יהודים, גם מלחמה בצפון ו"ילדים שנושמים אדמה ועתיד". לתוך הבליל ההזוי נכנס פזמון: : "כמה מילים/ כשאת באה באמצע הלילה/ שיכורה קרועה מטפסת עלי/ את עושה לי נעים בגב/ עכשיו אני כוכב/ טסה לדרום אמריקה". סליחה שלא הבנתי, אבל למה צריכים להבין כל דבר. המוסיקה היא דאנס מיד-טמפו בסגנון שהזכיר לי את מטרופולין, הקטע מצליח להעביר איזושהי  אווירה אורבנית רוויית מתח, זרם תודעה על חיים הזויים בארץ. בצליל דאנס אלקטרוני מלודי, מבוך של מחשבות, מילים בסיטואציה סוריאליסטית משהו. נשמע מעניין, מיוחד, גם בלי שאצטרך לקבל את זה מהבלוג או מהסלולר.