דצמבר ב29, 2008

אחרי הגשם

משהו מסעיר עבר על עמית חיו. "אש, אש" הוא שר בהתרגשות מופגנת "מחדירה בי זכרונות", שזה יותר ממעוררת. מכניסה פנימה זיכרונות, אם אני מבין את כוונת המשורר. אפילו מביאה לדמעות. אני מנסה לתהות על קנקן הזיכרונות החודרניים של חיו  ומקבל –

אם הייתי יודע

הבנאדם  לא סגור על היחסים שנרקמו איתה. "אם הייתי יודע לא הייתי שוקע כל כך"… וזה למרות שדי כייף לשבת על הספה המוכרת ולראות את אותו הסרט, אבל מה עושים כשהיא לא בדיוק מתנהגת לפי התסריטים שלו, נשכבת על היד

תני לי סיבה

בהתחלה התבלבלתי. מה, יעקב גלעד כותב שירים לזמרים ים-תיכוניים? הצלילים הראשונים הסגירו: אילן נורי הלך על קאבר ללהיט של להקת "בנזין" משנות השמונים. המילים הן אכן של גלעד, הלחן של יהודה פוליקר מהימים הטרום-יווניים שלו. זה עורר אצלי מחשבה: אילו

מאחורי הצלילים 2008

מגיע להם שישמעו אותם גם בגרסת 2009. לא רק מגיע, אלא אף רצוי להגיע,  אלה שלא ידעו ולא ראו אותם לפני שש שנים, אבל גם ממחנה הותיקים, בני גילם שכבר זוכרים אותם ממרחק שלושים ושמונה שנים. נכון שאין חדש במאחורי הצלילים (פרט

לילות פוארטו ריקניים

עוזי  פיינרמן – גיטרות, יובל "טובי" סולוטוב – טובה, אורי בראונר כינרות – גיטרות ושירה, דודו כוכב – תופים וכלי הקשה.   בום פם ממשיכים לדהור על גל הפולקלוריזציה הקוסמופוליטי המבוסס על חיבורים מחויכים למסורות הבלקניות, המזרח אירופאיות והים-תיכוניות. בחדש הם