משהו מסעיר עבר על עמית חיו. "אש, אש" הוא שר בהתרגשות מופגנת "מחדירה בי זכרונות", שזה יותר ממעוררת. מכניסה פנימה זיכרונות, אם אני מבין את כוונת המשורר. אפילו מביאה לדמעות. אני מנסה לתהות על קנקן הזיכרונות החודרניים של חיו ומקבל –
הבנאדם לא סגור על היחסים שנרקמו איתה. "אם הייתי יודע לא הייתי שוקע כל כך"… וזה למרות שדי כייף לשבת על הספה המוכרת ולראות את אותו הסרט, אבל מה עושים כשהיא לא בדיוק מתנהגת לפי התסריטים שלו, נשכבת על היד
בהתחלה התבלבלתי. מה, יעקב גלעד כותב שירים לזמרים ים-תיכוניים? הצלילים הראשונים הסגירו: אילן נורי הלך על קאבר ללהיט של להקת "בנזין" משנות השמונים. המילים הן אכן של גלעד, הלחן של יהודה פוליקר מהימים הטרום-יווניים שלו. זה עורר אצלי מחשבה: אילו
מגיע להם שישמעו אותם גם בגרסת 2009. לא רק מגיע, אלא אף רצוי להגיע, אלה שלא ידעו ולא ראו אותם לפני שש שנים, אבל גם ממחנה הותיקים, בני גילם שכבר זוכרים אותם ממרחק שלושים ושמונה שנים. נכון שאין חדש במאחורי הצלילים (פרט
עוזי פיינרמן – גיטרות, יובל "טובי" סולוטוב – טובה, אורי בראונר כינרות – גיטרות ושירה, דודו כוכב – תופים וכלי הקשה. בום פם ממשיכים לדהור על גל הפולקלוריזציה הקוסמופוליטי המבוסס על חיבורים מחויכים למסורות הבלקניות, המזרח אירופאיות והים-תיכוניות. בחדש הם
