Instead
"במקום לחוש רע, היי שמחה שיש לך לאן ללכת/ במקום לחוש עצובה, היי שמחה שאינך בודדה". שיר מעובד אקוסטי, מנגינה ועיבוד בסטייל סלוז-סווינג ישן. בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא
14/03/2009
"במקום לחוש רע, היי שמחה שיש לך לאן ללכת/ במקום לחוש עצובה, היי שמחה שאינך בודדה". שיר מעובד אקוסטי, מנגינה ועיבוד בסטייל סלוז-סווינג ישן. בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא
בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פיירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא משם ומאז, לא מכאן ומעכשיו. כשהיא שרה – זוהי אינטימיות שדורשת ממך להיכנס לחדרה הפרטי. ב"נהר של דמעות" היא שרה באותו טון עגמומי: "הפסיקי
מישהו הציע לי – די תפסיק לכתוב על השירים האלה. אתה טוחן מים. הרי מה כבר תצליח לשנות. אתה תכתוב, השירים ירוצו, ומה? מה עשית? הרי מתנהל פה אשכרה שוק מוסיקה. לא חורזים מקוריים, לא פייטנים, אלא שוק של היצע
הקאבר לשירו המוכר של אסף אמדורסקי (מתוך אלבומה החדש של קרני פוסטל – "חדר") מעניק מימד הזוי משהו לשיר. השיר כמו האלבום הופקו כתיעוד של חזרה באולפן – בלי פירוטכניקה אולפנית, רק סאונד והפקה. היא שרה לו – אתה זקוק
שנתעסק בפסיכולוגיה של יחסים? למה לא. לא שבשירים זה חסר, אבל תמיד אפשר לקחת זווית קצת אחרת. "פרויקט 30+", שמתכנן אלבום עם ביצועים שונים לשירים חדשים, הפקיד בידי יהלי סובול ונינט טייב שיר שאומר – עכשיו כשהיחסים בינו ובינה הסתיימו
שיר על אהבה. אהבה קצרה. אהבה שיש בה גשם וקור. במהלכו מנסה המחבר להכניס מוסר השכל: "לפעמים אנחנו/ מתכסים במחשבות/ ובין כל ההגנות שוכחים לאהוב". ישי גזית, מוסיקאי ומפיק ישראלי הפועל מניו-יורק, כתב טקסט לא קוהרנטי. המשפט הזה נשמע מתחום