אחרי 3 שעות גלגל"צ בשבת מבוקר עד צהריים, לא חושבים על שמות העורכים. כי השלוש שעות הראו מגמה שאני מכנה – תמהיל הזרימה. כלומר: לא העורך עומד במרכז, אלא קונספט בחירת השירים: תן למוסיקה תנועתיות קצבית מלודית שאינה מכבידה על האוזן מכל בחינה
"מסתכל מהמרפסת איך השמיים לא זזים/ הזיעה שי כמו קרח הידיים הם סדין/ פתאום הרגשתי קצת שקוע בימים יותר קרים/ אהבתי לקרוא, אהבתי לקרוא מצוירים בסלון" התבוננות בשמיים, הרגשת קור וניכור להווה מובילה למבט נוסטלגי לילדות, לבית אמא. ההווה ממש
"כולם יודעים שאת העיניים שלי/ את החיים שלי/ את הכוח שבי" קשה ממש לבטא כמה אהבה יש לו בשבילה. מילים לא יגידו, ובכל זאת נרקיס מצא את המילים הכל כך מקוריות: "את העיניים שלי, החיים שלי הכוח שבי". שאעביר ביקורת?
"כמו מלך/ בלי ממלכה/כמו דרך/ בלי מטרה/אני הולך/בין השמשות/לא פותח עיתון/לא רואה חדשות/כמו שדה פתוח/כמו עלה ברוח/כמו פרדסים מלאי הדר/כמו הרוח/אני שר" כמו הטקסט הפשוט, גם הלחן והעיבוד – לא יהיו האלטרנטיב הבא בפופ הישראלי. אמנון פישר, 4 שנים אחרי
"את יכולה לבחור, תבחרי לשמוח/את יכולה לרצות, תרצי את טובתך/את יכולה להסכים, תסכימי לסלוח/את יודעת לאהוב תאהבי את עצמך"… "יש בך ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות/ יש לך זמן והוא קורה תמיד רק עכשיו/ יש בך יופי של אלף שנים
שלום בקיסריה עשה לי טוב. החזיר אותי למקומות של שפיות טובה. של רוק ישראלי שכבר צרוב חזק בתודעה, וניגונו גם בכבישים, בפקקים, בהאנגרים, באמפיתיאטרונים ממשיך להפעים. הדרכים הידועות והטובות. שלום נמצא בהן בשיאו, על הנעים, המלודי והמחניף וגם על הזועם,
פייר אלכסנדר בוסון, Pierre-Alexandre Busson, מפיק די ג'יי אלקטרו פופ צרפתי (פסנתרן לשעבר, מוסיקאי בעל רקע קלאסי) מתכתב בפייסבוק שלו עם חובבי מוסיקה תורכיים שמאמינים בתום לב שהאיש הוא משלהם. "יוקסק" משמעותו "גבוה" בתורכית. בוסון טוען שמדובר בבחירת שם ספונטנית. אין אפילו
