תחנת איסוף
"מעיין חיים את לי/ את הפרח בביתי/ מי נשאר למענך/ הליל רד ואני ער// מי סוגד לך יפתי/את יודעת את סודי/ אל תלכי עכשיו הישארי/ יום חדש עולה ואת איתי" לא סתם פתחתי בשיר הזה. זהו שיר שממנו לטעמי צריך
15/07/2009
"מעיין חיים את לי/ את הפרח בביתי/ מי נשאר למענך/ הליל רד ואני ער// מי סוגד לך יפתי/את יודעת את סודי/ אל תלכי עכשיו הישארי/ יום חדש עולה ואת איתי" לא סתם פתחתי בשיר הזה. זהו שיר שממנו לטעמי צריך
קריאת הטקסט לבן על שחור אומרת ששגיא זקוסקי אולי צריך להסתפק במה שהוא טוב בו. הבנאדם נזכר באהבה ישנה "סתם מהרהר/האם עודך לבד"… "סתם" משמעותו – כלאחר-יד. באקראי. אבל בהמשך השיר מתברר שמדובר במקרה כלל לא "סתמי" – לב שבור,
"גסטהאוס", הרכב הפאנק מאז 2004, הגיע כנראה לשתי תובנות. אחת שהשפה האנגלית בארץ אינה תורמת לרייטינג, למרות שפאנקי ואנגלית משתדכים טוב יותר מאשר פאנקי ועברית. וגם: אם כבר הולכים על פאנקי בעברית, אז שיהיה מספיק פופוליסטי – שיספק גם כאן
חיפשתי מילים על עטיפת הסינגלים – לשווא. ואולי מוטב שכך. לאוהב אין הבטחות מהירח, יש לו לב שפורח, יש לו אהבה שמגשימה את "משאלות הנשמה" כמו "אלף תפילות של מלאכים". מישהו צריך לגלות ליצרני המילים שתם עידן המליצות המתיפייפות בכוח,
"הדלתה של המיסיסיפי נצנצה/כמו גיטרה לאומית/עוקב אחרי הנהר/במורדות הכביש הראשי/לאורך מסלול מלחמת האזרחים/נוסע לגרייסלנד/גרייסלנד/בממפיס טנסי" זה אוסף שמונח על שידה ליד מיטתי. אני לא יכול בלי פול סיימון פעמיים בשנה לפחות. לפעמים יותר. הוא מחזיר אותי למחוזות שאני מתגעגע שוב