יש פסטיבל אחד שיש לי סנטימנט עמוק אליו מאז ימיו הראשונים, כשהמעלית בבניין העיריה בת"א הובילה אותי אל הזמרים והזמרות בחדרים, ששעה לפני כן מילאו אותם פקידים מוניציפאליים טרודים. היו אלה ערבים שראש העיר נשאר בלשכתו כדי להצטרף לשלמה גרוניך
סופם של יחסים בינו-בינה מייצר לעיתים תחושת מפץ אישי גדול. הבנאדם אינו רוצה להאמין שזה נגמר – "אך עוד יש הרגשה שיש מישהו בפתח" (משפט במקומו) "ובאופן רשמי זה נגמר" (טקסט דיבורי שטחי) "שהשער ללב לא נסגר" (קיטש) תחושות של
פוליקר כתב שיר סטירי על מה שנקרא "הישראלי הממוצע" (עפ"י מאמר של פרופ' עוז אלמוג), סטריאוטיפ שאינו אלא רשימת תכונות בולטות שאוספים מאיזושהי דמות של תושב מקומי. הדגש הוא על תכונות שחיות בסתירה זו לצד זו – משוגע על המדינה וחולם
