פסטיבל ג'אז תל-אביב 2011
קוליגאן הוא ללא ספק אחד הפסנתרנים המוכשרים שהופיעו כאן בכל מסגרת, נדמה לא מוערך כראוי על יכולותיו. קרא עוד
16/02/2011
קוליגאן הוא ללא ספק אחד הפסנתרנים המוכשרים שהופיעו כאן בכל מסגרת, נדמה לא מוערך כראוי על יכולותיו. קרא עוד
בכולנו קיים עבד שמשאיר אותנו כבולים בכבלים פוצעים. חוששים לראות מעבר להר. רוטבליט מביע רצון עז להשתחרר מהמצב: צריך לצאת מזה, לצאת למסע שכולו סיכונים, אולי יש איזה סיכוי "לסוף דמיוני מאושר והזוי". כבר יהודה הלוי ידע להגיד כמה אנחנו
אני בראש עם אהוד בנאי כבר על הפתיחה. גם לי הרופא אמר אותם הדברים, ואשכרה אני הולך, חוטים משתלשלים מהאוזניים, המוסיקה מגבירה לי צעדים, זה אכן מעניק לגוף ולנפש נקודות זכות. כמו בנאי הולך ישר, משתדל לשמור על קצב, מריח
לחצוצרן סטיבן ברנסטין לא היה קל לבטא את שמות הנגנים הישראלים בהרכב שלו. בתוכניה ההרכב שנבנה לצורך הפסטיבל מופיע כהפקה אמריקנית-ישראלית. הישראלים בחבורה צריכים עוד כמה סאשנים עם ברנסטין והנגנים שלו, כדי שהעסק יתיישב היטב. ברנסטין הוא מנהיג בדם, נגן
טריו פסנתר-בס-תופים פותח את "ג'אז תל-אביב" 2011 עם גרסה ג'אז פאנקיית ל – Come Together של הביטלס – שם האלבום שיצא ב-2009. ג'ורג' קוליגאן עובר בהמשך מהקלידים החשמליים לפסנתר האקוסטי כדי הציג את המרחב המוסיקלי שלו. אנני קורא בתוכניה נתון
החיבור בין אחינועם ניני לאלי דג'יברי נוצר אמנם לכבוד מסיבת העיתונאים לקראת פסטיבל ישראל, אבל נראה כי הקליק יוציד שת"פ בהמשך קרא עוד