צודק פיטר רוט: המוסיקה של "גזוז" עושה אסוסיאציה של קיץ. הבנאדם (פיטר) נמצא בפקק במכונית לא ממוזגת מקשיב לאוסף של ההרכב הסנדרסוני המיתולוגי, מגיע ל"כחול ים תיכון", שמתחיל באקפלה בקולו הבולט של גידי גוב, וממהר דחוף הביתה לכתוב שיר חדש
לא מאוחר להזעיק את סלאש לפתוח לגאנז אנד רוזס בפארק? שייתן כמה טרייקים מהאלבום הזה (13 שירים, 54 דקות), ואפשר יהיה ללכת הביתה קרא עוד
קול גבוה, עדין, מיוחד, משרה אווירה חד-גונית משהו. כמו מרחף אי שם בין שמיים לארץ. טון נוגה. נוגע-לא נוגע. מן הסתם – בזה קסמו. עופרי (שדה חמד, תלמה ילין, רימון, הפקה מוסיקלית: פטריק סבג) מייצרת תחושה של יוצרת-זמרת הסגורה בעולמה
עם השיר האחרון Find My Love נשארתי עד לסיום האינדי המדיטטיבי הרגוע וההזוי. סך הכל – כארבע עשרה דקות. סיומו של sympathetic nervous system – מערכת-עצבים סימפתטית (חלק ממערכת העצבים הפועלת באופן אוטומטי, ולא מתוך בחירה) אבל האלבום החדש של
