ינואר ב7, 2013

אמיתי וכואב

מה טוב שיש מוסיקה. מה היו עושים היוצרים-זמרים הדואבים בלעדיה? זה יתרונם על בני תמותה רגילים – להם יש לאן לנתב את הכאב, גם כשהמילים אינן פסגת היצירה. צילי ינקו כתבה "זה מרגיש כמו פחד", ביטוי נפוץ משדה העשבים השוטים

משהו גדול

שי דיבו מביע כמיהה אדירה לקשר שאינו מגיע לידי התגשמות. החרדה שמבוססת על ניסיון קודם חוסמת אותו מלהמשיך הלאה את חייו בדרך שהיה רוצה. כל עוד הוא צריך להזכיר לעצמו לקחת אוויר, והאוויר לא בא לו באפן טבעי, החרדה מאותתת

לכל מי

גד אלבז משתאה נוכח "כל מי ש.." מפנה שאלה לכל מי שעברו משברים/ שהתגברו/ שנגעו בנשמה (ואפשר להוסיף לרשימה עד אין סוף) שיספרו לו – "מאיפה הכוח". גם מצדיע להם.  אני מעריך שהוא אינו ממש מצפה לתשובה קולקטיבית. כמו הטקסט-רגשני-מתיפייף,

אחד מהטובים

משובת נעורים מניעה את שיבת נערי הקרח מן הכפור. הם כבר בגיל שמדברים עליהם כעל הלהקה שהביאה משהו לרוק הישראלי. איחודים בארצנו (ולא רק בארצנו) הוכיחו עצמם יותר מהמהדורה הראשונה. כבר מוכרים כרטיסים במרץ להופעת האיחוד המחודשת. לעצם העניין והשיר:

רוג'ר ווטרס: פינק פלויד לא תשוב עוד לפעילות

רוג'ר ווטרס, האיש שמאחורי "החומה" והיצירות המובחרות של "פינק פלויד"  אמר בראיון ל"סאן" הלונדוני : "עזבתי את פינק פלויד מסיבות מוצדקות מאוד, וזה היה צעד נכון מאוד מבחינתי לעשות. פינק פלויד נגמרה מבחינתי ב-1985, ושום דבר לא השתנה מאז". ווטרס

דילוג לתוכן