אם יש כוונה

צרויה להב

מילים: צרויה להב לחן: יהודה פוליקר הפקה מוסיקלית: יהודה פוליקר ולואי להב
3/5

אני קורא שיר ששורתו האחרונה היא – כולנו מחפשים "רגע רך", ובפשטות – אהבה. כדי להגיע לתובנה הזו, עשתה לנו צרויה להב מסע קצר מעט מסתורי שכולל גם רבדים הסטורים של העם בתוכו אנו חיים, שהולך מסיפור עגל הזהב ומגיע עד סיפור המבול, החטא וההתחלה החדשה, כדי להקיש מן הסתם על איזשהו מצב שחוזר על עצמו, לפיו אנחנו ממשיכים לתעות.
טקסט שצרויה להב ביקשה להלחינו. פוליקר העניק לו גוון מלודי ועיבוד פולק קאונטרי שאינו ממסגר אותו באיזשהו טרנד מוסיקלי עכשווי. המוסיקה נשמעת נטולת זמן, פשוטה וישירה ופחות "כבדה" מהטקסט עצמו,
באשר לביצוע: יש מצב שיוצרים חשים כי גרסתם תישמע הכי אותנטית. אחרי הכל אין כמו הסונגרייטר לחוש הכי סינגר. הנקודה היא שלא כל סונגרייטר הוא גם סינגר. לא בטוח שצרויה להב, זכויות רבות בזמר העברי, רוצה להיות "זמרת" אחרי כל השנים האלו. כנראה, משהו מאוד משמעותי-עמוק הביא אותה לרצון/ החלטה לשיר את שיריה.
הכוונה קיימת. האם היא מספיקה? מה עושים, שכשאני שומע את הביצוע הזה, אני חושב חוה אלברשטיין? זה קרה לי הרבה כששמעתי את נעמי שמר שרה את שיריה, הגם שכשהיא שרה, היה בביצוע איזה ייחוד אותנטי. שמר אכן הייתה סינגר סונגרייטר, כי היא כתבה את המילים ואת הלחן. לכן הביצועים שלה היו קרובים יותר למהות הזו של טרובדורים השרים את שיריהם. צרויה להב שרה השיר באינטונציה דמוית נעמי שמר בעיבוד קאונטריי אקוסטי, כאילו מהלכת על קצות אצבעותיה, חוששת להיכנס ללב הטקסט, נשארת מעט מחוצה לו.

אם יש כוונה קשה לי

לראות/ ההבנה עכשיו כבדה מאד/ ונסגרים סביבי המרחקים/ ומחכים / ומחכים 

למה ומה, דורכים על גחלים/ והאשמה ורעש המילים/ וחרדים כל כך המעשים/ ומנסים / ומנסים
חוצים את המדבר / עולים מעל ענן/ יושבים על הר הצער העתיק/ אהבה חכמה / כדרך הזמן/ תגלה את הכול כי תעינו מספיק
תיראה שדה גפן וכוכב/ תיראה רוקדים סביב עגל הזהב/ ושנינו מלאים מבול ששכך / נצמדים זה אל זה / מבקשים רגע רך

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות