ימים של שמחה

שרית חדד

אן.אם.סי
3.5/5

לפני שאספר על התחינה של שרית חדד לאל, אולי תקשיב לתחינתי: רחמים על המבקר. נכון שהשמחה שורה בביתה, זוכה לפי עדותה בקומוניקט ל"כמויות של אהבה" ואף מכונה באותו דף "הזמרת הלאומית" (שנחליף למסלסלת הלאומית?) – אבל 17 שירים – בדיסק אחד?! לא מוגזם? וזה רק חלק א'! בצדק תאמר שרית, עזוב אותך מכמות. תקשיב לשירים. לא יכולתי לזרוק אף אחד החוצה. אז אני אומר לך, שרית: יכולת גם יכולת.
האם שרית ממציאה משהו חדש שיש לרוץ לספר לשכנה שממול? אז ככה: לאוהביה – צפירת הרגעה. הכל בסדר. יש מינונים גבוהים יותר של מוסיקה בסגנון ערבי, אבל התמהיל הוא המכלול ששרית אוהבת. אהבה, אלוהים, אמא. תערובת של מוסיקה אוריינטאלית, ים תיכוני ודאנס אלקטרוני. מוסיקה לחאפלה. שירים מתורגמים של Henree, שירי אהבה יפים של דקלה ושל בחור חדש בשכונתה – אורי שמח. הם כמובן באו לעבוד אצלה. מספקים מה שטוב לה, מה שלא יסכן אותה אצל הקהל שלה.
האלבום נפתח בשיר שמילותיו – "בעילום שם" – "אבי שבשמים". למה "עילום שם"? כמו ששרית שרה – היא יכולה לחתום את שמה במקום ה"עילום שם" – תחינתה תגיע למדורים הנכונים בשמים. הטון הנוגה-מתחנן-מסתלסל יגרום לו להקשיב בשיר מלודי נוסף – "אור לנשמה". "אם מעדתי בדרך וכשלתי – אתה לי הכוח", שרה שרית, והפעם אביה שבשמיים לא נתקל ב"עילום שם". אורי שמח חתום על המילים והמנגינה יחד עם ערן כרמי.
עכשיו, משנסגר העניין עם האל, אפשר לעבור מקודש לחול. שרית מתרפקת על אהבה בסלסול נוגה ב"געגועים" ובתזמור אוריינטאלי מחניף. אילו היו לה כמה רגעים להיפרד. השתכנעתי. שיר יפה. עיבוד שפעם היה נכנס למשבצת "פסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח".
שרית, כהרגלה, הולכת על תמהיל מחושב/ כמעט צפוי. מתבססת הרבה על תרגומים של שירים מן המזרח, ששמות מחבריהם מופיעים באנגלית, מערבת חזק את מי שעונה לשם המסחרי Henree, יוצר ומפיק בשיטת טיילור-מייד. אתה לא יכול למכור שרית חדד בלי עינתוז וכפיים. זה קורה ב"הקשיבו חבריי" – שרית, משחקת אותה פאריד אל אטרש בעיבוד עם כל טוב מטעמי המזרח בהפקת המערב. אנחנו במערב, אבל אוהבים שמחניפים לנו בערב. אין לשרית חדד בעיה ללבוש עוד שמלה ערבית קיצית פרחונית, לשחק אותה אוריינטאלית. אמת חיים? – הצחקתם.
לתמהיל המאוזן נכנסת דקלה בשירי אהבה עצובים יחד עם עידו אוחיון (שותף למוסיקה) – מונולוג דואב של האהוב "אתה מכיר אותי", ובהמשך – שרה את יגונה בשיר לא מקורי – "אהבה אין סופית". שרית שרה כמו זמרת ערביה גדולה. גם "תחזרי" יכנס ייכנס לרשימת שירי האהבה ושברונה התחושתיים היפים בדיסק הזה.
Henree ידאג להחזירה לרחבות בדאנס אלקטרוני. שירים את החתן כלה – "ימים של שמחה". "נסעתי כל הלילה" – הוא ההיפוך על אהבה ושברונה, שואב יותר מהשיר הערבי העממי, נשמע כאחד האותנטיים שלה. Henree עומד מאחורי האוריינטציה להפגיש את הדיאלקט הערבי עם רחבות המועדונים. המעבדים תמיר צור ויעקב למאי דואגים, שהיא לא תתרחק מהמיינסטרים הים תיכוני התוסס ("יא חביבי")
שרית אינה מתרחקת מרחבת השמחות: "בום בום" על פגישה עם אחד ששולח לה "מילים יפות מתוך הלב" עם טקסט של רמי לב שמתחרה בגיספן: "אתה לא פרופסור ולא מנתח/ פשוט מחזר ואוהב… איתך זה בום בום גבוה למעלה, אתה גונב לי את הלב…" ואללה. תמשיכו לרקוד עם החתן-כלה ב"לך תגיד לה" (רמי לב-עדי ליאון בעיבוד יעקב למאי) וגם קלילות הפופ-דאנס לוקאל פטריוטי דביק של יוסי גיספן "ברוך הבא לישראל", ששרית השאירה לסיום, כדי להחזיר אל החגיגה העממית לאולם השמחות בחנופה ענקית. תרקדו. מי שאוהב אהבה – יקבל. מי ששונא – ילך לעזאזל. נשבע לכם שזה משפט מהשיר המסיים.
שרית אמנם מנטורית, אבל בכל מה שקשור בבחירת מילים, היא הייתה מודחת בסיבוב הראשון.
שורה תחתונה: אוהבי חדד – תגיעו לדיסק הזה. יש תמורה. Value For Money. שרית חדד מכל צד. Artistic Value? – מה אני מבלבל לה את המוח.

שירים: אבי שבשמיים, געגועים, הקשיבו חבריי, אתה מכיר אותי, אהבה אין סופית, ימים של שמחה, בום בום, ובאת אליי, יא חביבי, אמא, בדד, אור לנשמה, לך ותגיד לה, תחזרי, פעמונים, נסעתי כל הלילה, ברוך הבא לישראל

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. ביקורת כל כך עלובה ופתטית.
    אני חושב שמי שכתב את הביקורת הזאת ראוי לעבוד בתור זבלן , מנקה רחובות או משהו דומה.
    אך לכתוב ביקורת כה משפילה, ודווקא לא את שרית אלא את אותו אתם חסר גוונים מוזיקלים , חסר טעם אותנטי , ובן אדם שהדיכדוך והחוסר שמחת חיים שמאופיינת באלבום של שרית כל כך חסרה לו. מאחל רק בריאות לאותו אדם שכתב את ה – " ביקורת " פחים הזאת .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות