שושנה דמארי שרה בזמנה (שנות הארבעים) "הביתה הביתה הביתה, הביתה" במשמעות של חזרה ממשית למולדת אחרי אימי המלחמה וזוועות השואה. אצל תמר גלעדי החזרה הביתה היא מטפורית. היא שרה על שיבה לתמימות, לילדותיות, להתחלה שממרחק הזמן נראית נפלאה. מרגע שיצאת
עידן עמדי אינו מתרפק על "שורשים" רק כדי להביע געגוע. הוא בוחן את ההתרפקות. בבית השלישי של השיר הוא מקבל תשובה לשאלה – האם ההתרפקות הזו יש לה אחיזה במציאות אחרת, טובה יותר מההוויה הנוכחית, או שמדובר בדמיון שווא, בחולשה
דה וויס ישראל 3 שרים אריק איינשטיין: ג'וש פרץ – אינך יכולה, ניב דמירל – שיר אחרי המלחמה, אייל כהן – קח לך אישה קרא עוד
הקדשת דה וויס בשלבים האלה לאריק איינשטיין היא יותר גימיק פופוליסטי מאשר תרומה איכותית לתוכנית. מה לחבורה הזו ולשירי אריק איינשטיין? הם בטח לא "גדלו עליהם". רובם אף לא ממש מכירים את השירים. אין להם יחס רגשי שלא לדבר על
הסינגל הראשון של סנואי ווייט Snowy White מאלבומו הראשון White Flames שיצא ב-1983, להיט שכבש את פסגות המצעדים בעולם, אולם לא אפיין את ווייט בהמשך. הוא העדיף להתמקד בבלוז ולא בלהיטים למצעדי המכירות. עוד על סנואי ווייט
