ניצן בר כתב עליו: "כל חבריי כבר אומרים הכל. כל כך עצוב ופתאומי ולא נתפס בכלל. איש ענק, מורה ופרסונה כל כך אהובה, אזכור לך תמיד את השנתיים, שלמדתי אצלך בתלמה, אין ספור ג׳אמים אגדיים, הופעות גדולות וכל כך הרבה
אני שולח את הנכד שלי ללמוד שבדית. השיר הזה יעשה לו חשק. הוא אגב יודע כמה מילים (בשבדית), אבל שיעור ראשון יוקדש לעיבוד המקסים הזה לקלאסיקת הילדים "האוטו שלנו גדול וירוק" (בשבדית: Vi gå över daggstänkta berg) המתאר טיול בהרים
ספק אם האישה שיוני בלוך שר לה את השיר הזה תרד לסוף דעתו. זרם מחשבותיו באשר ליחסים אבודים עימה הולך ומסתבך. זה ככל הנראה יותר הדפוק שבו מאשר הבעיה שבה. קחו את המסתברא או את ההיפכא מסתברא – תמיהה על
ספרו של אנדרו גרנט ג'קסון שפורסם לאחרונה, עוסק בשנת 1965 במוסיקה בעוד שג'קסון מציג בשנינות ורהיטות את ממצאיו, הוא נותן לקוראיו להחליט בעצמם האם 1965 אכן הייתה השנה המהפכנית ביותר במוזיקה. הקביעה שאפתנית, בעיקר משום שמרבית ההסטוריונים של הרוק יטענו
