בקולו המלנכולי המיוגע, אריק סיני שר סוג של התבוננות על החיים שעברו. מה שראה, מה שחווה, ברמה האישית, בראיה המרחבית. על עצמו מעט יודע לספר פרט לכך ש"פעם איבדתי את עצמי", אבל השיר מתמקד בעיקר בפער בין כוונותיו הטובות ובין
התרבות הלהטבית מסמנת קשת רחבה של התפתחויות חברתיות פורצות דרך, אבל תרבותית, החברה הזו עדין מהוססת באשר ליצירות אומנותיות, כמו למשל כתיבת שיר אהבה של גבר לגבר. אני מאזין לשירו של זיו שליט, המתמקד בחוויית האהבה כקשר של רכושנות טובה
סוג הולכת שולל מוסיקלית: מתחיל בלדה נוגה על אהבה שאינה מגיעה, פופ סיקסטיז איטי מאוד בטון מדוכדך ספוג רגש ומעוטר בצליל אקוסטי, ואז הכי חד – מעבר מפתיע למקצב רגאיי רוקסטדי תוסס. בית שאומר משהו: דווקא כאשר אתה מחליט להרפות
"St. James Infirmary Blues" הוא שיר בלוז וסטנדרט ג'אז אמריקאי שמקורו לא ברור. לואי ארמסטרונג הפך את השיר למפורסם בהקלטה שלו מ-1928 שעליה נזקף שמו של דון רדמן כמלחין/ מהדורות מאוחרות יותר נתנו את השם ג'ו פרימרוז, שם בדוי של
אלבום הבכורה באורך מלא מספק של סווידיש האוס מאפיה Swedish House Mafia שלישיית ההאוס מספק שלל הופעות אורח. בין השאר נממצא כאן את דה וויקנד, 070 שייק, A$AP Rocky קוני קונסטנס, ג'ייקוב מורלנד, סיינבו סיי, Ty Dolla $ign וגם סטינג.
בשולחן השופטים שמעתי איזו דעה מופרכת שפוליטיקה ואמנות הולכות לעיתים יד ביד. מה שבטוח אצל אליאב זוהר, בנו של חבר הכנסת ואיש הליכוד, מיקי זוהר, התפוח נופל רחוק מהעץ. אליאב (22) נתן את קולו ונפשו בביצוע שיר מקורי – "מיכל".
