מיילו טיש שר מצב טראומטי. הריקנות שמשתלטת, הבדידות, המצוקה הנפשית, הנסיון להירפא, הסבל, התסכול. "איך יכולת לעזוב אותי, לרוץ לבד/ כשאני עדיין מתרפא בצעדי תינוק/ עדיין לומד ללכת?/ ואני ניסיתי לעמוד על שלי/ אבל אני ממשיך ליפול, ואני אמשיך ואני
שמעתי סופרלטיב כמו "האלבום הטוב ביותר שנוצר אי-פעם" מה שהעלה את רף הציפיות. האמת: הוא כמעט לא ירד. בת’ גיבסון הסולנית של פורטיסהד ופול ווב לשעבר הבסיסט של "טוק טוק" יצרו כאן את האחד האלבומים המלנכולים-רגישים ששמעתי.גיבונס הייתה נהדרת בפורטיסהד,
מה מיוחד במסר הזה? למי לא ברור שהבית הוא המקום הכי נוח, מרגיע, משחרר מלחצים? מזכיר לי שבזמנה ירדנה ארזי שרה שיר מחאה שנקרא "הביתה", שיר הקורא לנסיגת צה"ל מלבנון שעורר סערה ציבורית. שי צברי בחר בהימנון סתמי מחויך, לא
אלה החיים. רצית לנשק בחורה. אכלת אותה. נשארת עם התוצאות לכל חייך, עד גיל סבאות, עם המון ילדים, יען כי נשיקות מתוקות מיין. להיט פיפטיז. נכתב ע"י הרכב הפולק The Weavers (האורגים) ב-1950. ג'ימי רודג'רס (יליד 1933, וושינגטון) הגיע איתו
