שמעתי סופרלטיב כמו "האלבום הטוב ביותר שנוצר אי-פעם" מה שהעלה את רף הציפיות. האמת: הוא כמעט לא ירד. בת’ גיבסון הסולנית של פורטיסהד ופול ווב לשעבר הבסיסט של "טוק טוק" יצרו כאן את האחד האלבומים המלנכולים-רגישים ששמעתי.גיבונס הייתה נהדרת בפורטיסהד, אבל באלבום הסולו הזה היא מנצלת את החופש שהיא לוקחת לעצמה, גם משנה את השירה שלה בכמה שירים. המוזיקה היא ברוח הפולק/ארט-רוק/אמביינט רוק.
בת’ את ווב לוקחים אותנו למקום של אהבה ומסתורין באלבום של מלודיות צובטות ותזמורי אווירה אפלים מדוייקים שמביאים עד צמרמורת. כמה "הבעה" יוצאת מהקול השברירי הזה. אלבום שנוצר כמו מתוך חלום, ומקומו על מדף הקלסיקה. הישג שלא הרבה אלבומים יכולים להתפאר בו!

Beth Gibbons & Rustin Man – Mysteries