פאניק! אט דה דיסקו (Panic! at the Disco) להקת האימו-פופ שהחלה את דרכה ב-2004, מסיימת את דרכה לאחר שבעה אלבומים וכמעט שני עשורים. ברנדון אורי, סולן הלהקה והחבר המקורי האחרון שנותר בה, פרסם באינסטגרם שסיבוב ההופעות הקרוב של הלהקה באירופה
את התווית "סטנד-אפ" עדיין יכול דני סנדרסון להכניס למודעה על הופעה קרובה שלו. גיבור בידור ישראלי שליחו נס, אבל הוא משיג אותו. "כוורת" ו"גזוז" ו"דודה" הם אלבום תמונות שסנדרסון מעלעל בו בנחת עם בניו ונכדיו, אבל ימשיך להשתמש בו בצדק
בידור וסווינג הולכים יחד? קבלו את ג'ו סטיגלו הבריטי. ראיתי קליפ אחד בו הוא ושני נגניו עושים את It Had to be You, סטנדרט משנות ה-20 של המאה הקודמת. זה הספיק לי. בנוסף לכישרונותיו האחרים, כשזה מגיע להכנת תוכנית של
אם מוזיקה היא השפה האוניברסלית, אז הרגאיי הוא הניב המדובר ביותר שלה. הדשדוש הבלתי ניתן לעמוד בפניו וקווי הבס המקפצים 'הרוויחו' מעריצים ברחבי העולם, ואין כמעט פינה על פני כדור הארץ שלא הושפעה מסגנון המוזיקה הג'מייקני הזה. הקצב המסונכרן של
קובי מרימי כתב שיר אהבה מבת לאב. הוא שר אותו ברגש גואה. מרימי לא נכנס למורכבות ביחסים. הוא מציג אהבה טוטאלית של הדוברת אל אביה. קומפלקס היחסים בין אב לבת הוא מכלול שעשוי לנוע בין היבטים חיוביים ושליליים. האב (החיובי)
מה המוטיב הכי מאחד את האהבה למוסיקה בכל העולם? נכון מאוד – הקצב. יש לך קצב טוב, ולא הכי משנה לך מה מקור המוסיקה – איסלנד, איטליה, טימבוקטו. כחברה שמתחקרת מוסיקת עולם, מגיעים אנשי פוטומיו גם למוסיקה הפופולארית-קצבית-מרקידה בנקודות שונות
