קובי מרימי כתב שיר אהבה מבת לאב. הוא שר אותו ברגש גואה. מרימי לא נכנס למורכבות ביחסים. הוא מציג אהבה טוטאלית של הדוברת אל אביה. קומפלקס היחסים בין אב לבת הוא מכלול שעשוי לנוע בין היבטים חיוביים ושליליים. האב (החיובי) החונך, המגן, המחבק, האוהב, עשוי להיות גם אב (שלילי) כובל, נוקשה, דעתן, עריץ, כוחני ומסרס.  מרימי לא מתעסק במורכבות. הוא מתרפק.
המוסיקה בהתאם: עצבות שמתחילה בטון נמוך ומטפסת בסולם הרגש. מרימי נשאר גבוה ודרמטי גם כשהקצב משתנה, עובר לטריטוריה מלודרמטית, נותן לרגש לרוץ לפניו.
 מרימי מכוון להזדהות רגשית, וסוחט את דוושת הרגש. אין אצלו מקום לביצוע "קטן". הוא פותח מבערים. מצמצם מרחק בין פופ לאופרה.  הביצוע מרשים, אבל אם הוא מכוון להזדהות  – זה לא קרה לי. ההבעה מלאת פאתוס, ואני מתקשה להשתתף בהתרגשותו.

*** קובי מרימי:  "לא משנה באיזה גיל, כל אחד הוא ילד או ילדה של מישהו. את השיר החדש כתבתי על סבא שלי מנקודת המבט של אמא שלי. אני משחרר את השיר בתקווה שכל אחת וכל אחד ייקח את  זה למקום האישי שלו, לבית שלו".

קובי מרימי אבא שלי

השארת לי אור בפתח הדלת/ והיית נרדם רק כשהייתי חוזרת/ ידעתי יש לי גב מול כל העולם
וכשבכיתי בחדר והרגשתי בערך/ היית מופיע מאיר לי תדרך/ אבא הגעת הכאב נעלם
אתה בכל סיפור בכל מנגינה/ בתמונות הישנות בפרחים בגינה/ בכל חלק בגוף אני מאמינה
שאתה איתי אבא כמו שהייתי קטנה/ וגם אם טעיתי אז היית לי שר/ וכמו השירים אתה היית נשאר
תחבק אותי אבא תגיד שמותר/ להתגעגע לחיבוק מוכר
נסעתי רחוק רציתי לברוח/ נזכרתי בך נתת לי כוח/ הבנת אני צריכה לצאת לעולם
וגם אם היום קצת השתניתי/ יודעת אתה כל כך גאה בי/ אבא שלי אני הולכת איתך
אתה בכל סיפור בכל מנגינה/ בתמונות הישנות בפרחים בגינה/ בכל חלק בגוף אני מאמינה
שאתה איתי אבא כמו שהייתי קטנה/ וגם אם טעיתי אז היית לי שר/ וכמו השירים אתה היית נשאר
תחבק אותי אבא תגיד שמותר/ להתגעגע לחיבוק מוכר
נסעתי לראות את המקום בו גדלת/ לי זה מרגיש הגעתי הביתה/ אבא שלי, אני אוהבת אותך.

קובי מרימי אינסטגרם