ריגושי הרדיו של פעם. גם אם השם Wallace Collection (ע"ש מוזיאון האמנות הממוקם בלונדון) לא אומר הרבה, השיר והמנגינה יקפיצו מיד את חובבי הנוסטלגיה והסקסטיז. השיר הוקלט ב-1968 ע"י הלהקה הבלגית שקראה לעצמה "אוסף וואלאס". בישראל היא הופיעה ברדיו בטעות
בובי וינטון מתגעגע הביתה. מה מתגעגע? – מתייפח. מה שעשתה ההתבכיינות הזו לאנושות כמעט 60 שנה. אני מר בדידות, הלוואי והיה לי למי להתקשר, עכשיו אני חייל, חייל בודד, רחוק מהבית, לא מקבל מכתבים ודואר וכו'. בימינו – זה כנראה
נגיע עם איתי לוי עד המקלחת. מריץ שם מחשבות (לא שירים). מה הפעם? לא להתרגש: חזרתו של הגבר המתקרבן המקונן אל האהובה המתרחקת. שירי הלב השבור – סחורה עוברת לסוחר במיינסטרים הים תיכוני. אם אתה בתחרות, אל תוריד רגל מהגז.
אם רק אפשר היה לעצור את הזמן, והיא היתה יכולה לומר בגאווה "אתה שלי". ה"אם" הזה הוא מוטו בשיר. מה עובר להראל עבודי בראש/ בלב? היא קראה לשיר "סוג של אהבה חשמלית". מהי אהבה חשמלית? זה ידרוש מהמאזין (כמוני) להבין
שיר עצוב על חופש ובדידות. . נועה – "גם כשהיא ביחד היא תמיד לבד". היא מסתורית, לא ידוע עליה דבר פרט לכך שיש לה בשקית ספר ותפוח. אבל "איפה היא צודקת ומתי טועה". מה פשר הצחוק הסתמי שלה? נועה של
