אנחנו אוהבים להשתמש בצירוף "פס קול חיינו" – גם בלי שהקולות באמת ליוו את חיינו. כשמדובר בנעימות שפותחות תוכניות יומיומיות/שבועיות ברדיו – הקולות, הצלילים, המנגינות מצטרפים יחד למשהו שאפשר לכנותו – פס קול חיים. אין כמו צלילים לעורר את בלוטות
תוכננה הופעה אחת של מרינה בפסטיבל. הטלפונים צלצלו בלוחצת. הודיעו שהכל סולד אאוט. איך מתגברים על הלחץ? פותחים הופעה שנייה, שישי אחה"צ. תוך דקות – כל הכרטיסים, נו הבנתם. מה? מה קרה? אני הגעתי להופעה של שישי בלילה להבין על
מהשירים שלוקחים לאי בודד. מחזיר לאלבומה של שאדה – Promise משנת 1985, (עם הלהיט – Sweetest Taboo) שנכלל גם באוסף The Ultimate Collection משנת 2011. בלדה רכה טעונת אווירה. שאדה שרה סיפור של נערה "שלא נולדה עם כפית של כסף
השיר “Nice Dream” של רדיוהד Radiohead (מתוך האלבום The Bends, 1995) הוא אחד השירים השקטים והחמקמקים יותר בקטלוג שלהם, גם אחד מהעמוקים. זה שיר שנשמע כמו חלום נעים, עד שמבינים שהוא בעצם פנטזיה של בריחה מהמציאות. כבר מהבית הראשון: “They
אודיה שרה שיר שהוא ניסיון מובהק ליצור שיר “של הדור” – כזה שמחבר שמות, סיטואציות וסלנג לכדי קולאז’ חברתי, אבל בין הכוונה לייצר אמירה רחבה לבין הביצוע, נוצר פער לא קטן. השיר בנוי כרצף דמויות: ששון, אלינור, שלום, רוקי, אורי,
“השטן לובשת פראדה” של נתלי הוא פופ עכשווי שמצליח להיות גם קליט וגם טעון, ומה שמעניין בו הוא הפער בין המעטפת הזוהרת לבין תוכן רגשי כבד, כמעט קיומי. שם השיר כמובן מהדהד את The Devil Wears Prada, אבל כאן “פראדה”
