אופטימיות אינה מילה גסה. יש שמאמינים כי אסור להתלונן, גם אם הפרנסה על הפנים, חבר בצרה, הלכה המכונית, התקלקל המקרר. עובד (ההוא מ"ברווזים ברווזים בואו הביתה", הגימיק המיותר- יענו מצחיק מלפני 20 שנה) מתעקש: לא נורא, הכל בא מאהבה. בשביל פסימיסט כמוני – משפט כזה הוא כמעט בד אדום לשור זועם. זה הולך בשיר כמו מנטרה. אישית, לא מתחבר למנטרות כאלה. אלא שעובד כאדם דתי מנסה להפוך את זה לסוג של תפילה, הימנון, שיר עידוד למיואשים – כמו בא לומר – סלקו את הייאוש מהחיים שלכם, שחקו אותה ראש חיובי, כי הכל בא מאהבה. לעצם העניין – פיוט אין כאן, לחן מהמם – גם לא טקסט מתוחכם – חבל"ז. מה נשאר? נשארה הנשמה של עובד. פתאום יוצא לו איזה קול מתוך מקום שמתחת למיתרים, זעקה שכזו, שאתה כמעט משנה את דעתך.