אחרי ארבעה אלבומי קאבר ג'אזיים מגה-מסחריים של "ספר השירים האמריקני הגדול", מסיר רוד סטיוארט את חליפת זמר הג'אז ומנסה להיכנס מחדש לג'ינס הרוקיים כדי לעשות את "ספר השירים האמריקני הגדול של הרוק", מה שנקרא "רוק סטנדר'ס".
אחרי ששמעתי 13 קאברים של שירים מהשבעים, אפשר לקבוע שאין הבדל גדול בין זמר הג'אז לזמר הרוק. סטיוארט ממשיך להיות מה שמכנים באמריקה Crooner, זמר שמתמחה בסטנדרט'ס, שירי פופ מוכרים, בעיקר בלדות. אותו הרומנטיקן שעסוק בלהתרפק על העבר.
קולה הצרוד של בוני טיילור ב- It's Heartache להיט ענק, מתחלף כאן בקולו הצרוד של סטיוארט (דגימת שיר למטה) , ולא קורה שומדבר שאומר: וואללה – שיחק אותה. טיילור נשארת בשלב זה הביצוע האולטימטיבי של השיר. לביצוע שלה יש יותר ביצים רוקיות מאשר לקאבר של סטיוארט.
גם השיר הפותח את הדיסק – גרסה ל"האם ראית אי-פעם את הגשם" של "קרידנס קלירווטר ריבייבל" הגם שהא קולחת – עושה חשק לחזור למקור. גם הניסיון של סטיוארט לעשות משהו עם "אב ובנו" של קט סטיבנס (יוסוף איסלם) לא ממש מעניק ערכים מוספים לשיר הזה. כנ"ל – "אהבה מטורפת" של ואן מוריסון, If Not For You של בוב דילן. בגרסה ל- I Stand By You המוכר מכריסי היינד, מראה סטיוארט (61) שמה שמעניין אותו היום זה לתנות אהבים עם השירים בקונטקסט רומנטי מרוכך מאוד.

 כול האלבום הזה אינו נשמע רוקי אלא יותר "סופט רוק באלאד". סטיוארט ממש לא עשה מאמץ להחזיר לעצמו את הילת הרוקר מהשבעים. אבל יותר מזה: הוא מתקשה להעניק פרשנות מחודשת ומרתקת ללהיטים הישנים, ונראה שמה שמעניין אותו בעיקר זה איך להפוך את הדיסק החדש לעוד מגה-להיט מסחרי.
אגב, מה קרה לסטיוארט שהוא מקדיש את כול הקריירה שלו בשנים האחרונות לקאברים רומנטיים. מה עם יצירה מקורית. מה על הימים היפים עם רון ווד? מה עם שירים חדשים?