זה מסוג המפגשים שאפשר לומר עליהם – "מסחטה רגשית", ובמובן החיובי של המילה. מצד אחד: זמר הפלמנקו הספרדי הנהדר דייגו אל סיגלה, קול צרוד שמגיע מאי שם מתהומות הנפש, מצד אחר – הפסנתרן והמעבד הקובני הקשיש בבו ולדז, מנפילי דור הזהב של הבואנה ויסטה, פסנתרן ג'אז לטיני קלאסי, שכול צליל שלו מנוגן בחום, ברגש ובאהבה. הם בחרו רפרטואר בין בוסה נובה, טנגו ובולרו. פרט לפסנתר, יש תוספת מאוד מוקפדת של כלים של קבוצת נגנים מהשורה הראשונה. סקסופון, כינור, קונטרבס, גיטרה. הכול במינון. במפגש התרבויות הזה, סיגלה מביא את כול המיומנות שלו כזמר פלמנקו בעל אוריינטציה צוענית. בבו ולדז את הטאץ' הלטיני החם.
זה דיסק שקולח ללא מעצור, עד לקטע האחרון של ז'ובים ווינשיוס דה מוראס, "אני יודע שאני הולך לאהוב אותך" כשמצטרף בטקסט מדובר לא אחר מאשר קייטנו ולוזו. ריגוש. צמרור. מה שחסר כאן זה הרבה הדרנים. אסור להחמיץ.
