רוני פיטרסון, ריי פיטרסון, אשר פדי (תופים) – מופע מחווה ללהקתו "ק צ פ ת", מועדון זאפה תל-אביב

הייתי אומר שדרושה יותר מהעזה מצידו של רוני פיטרסון, לגלם את "סלואו אנד", הלא הוא אגדת הגיטרה, אריק קלפטון במהדורת 2006 מקומית ל- CREAM, להקת הבלוז-רוק האגדית (אריק קלפטון, ג'ינג'ר בייקר, ג'ק ברוס) שפעלה בין 1966 ל-1968. "קצפת" הייתה ונשארה חבורת הסופרגרופ הראשונה בהסטוריה של הרוק.
פיטרסון הוא נגן של אתגרים, במיוחד כשמדובר בג'אמים של בלוז. הפריטה שלו בחשמלית יוצאת מהכלל. הוא מתמצא כמעט בכול דיאלקט של בלוז והוא מנגן עם הרבה נשמה.
עד כמה רצינית הייתה ההרפתקה הזו מבחינתו – אפשר ללמוד מגיוס שחקן חיזוק מניו-יורק – אחיו, הזמר והבסיסט ריי פיטרסון.
האחים הופיעו יחד לראשונה בארץ ב – 1987 כשיובאו לכאן על-ידי שלום חנוך לצורך התקליט והמופע "רק בן אדם" ועוררו אז התנגדותו של איגוד הנגנים לייבוא נגנים מחו"ל .
אחרי 3 חודשי עבודה עם חנוך חזרו האחים לחו"ל, ובמאי 1991 החליט פיטרסון להשתקע בארץ ולהקים פה בית. ריי האח נשאר בארה"ב. עכשיו הם שוב יחד לצורך פרויקט "קצפת".
לפני הופעת המחווה של הפיטרסונים, עשיתי משהו מאוד לא הוגן: צפיתי בחבורת הקשישים של Cream בדי.ווי.די שהוקלט ברויאל אלברט הול במאי 2005, איחוד חדפעמי והסטורי.
"קצפת" 2005 נשמעה "קצפת". לא ניסתה להגדיר מחדש את המוסיקה של הלהקה. קיבלנו את הבלוז כמו שתמיד רצינו לשמוע, את אריק קלפטון כמו שתמיד רצינו לשמוע, סולו תופים כמו שתמיד רצינו לקבל מג'ינג'ר בייקר.
ומהרויאל אלברט הול למועדון זאפה: הפיטרסונים אינם "קצפת", אבל את מה שהם עושים – הם עושים טוב. מזמן לא ראיתי את רוני פיטרסון מרוכז ככה בנגינה. אחרי הכל, קיימת מידה של אחריות, כשאתה נכנס לנעליו של אלהי הגיטרה. ריי פיטרסון בתפקיד ג'ק ברוס הכין שיעורי בית, גם בנגינת הבס, גם בשירה.
הם השקיעו הרבה אנרגיה אולי אף יותר מדי, בג'אמים, באלתורים ארוכים שקצת הוציאו את הפוקוס מ"קצפת". את רוני מעניין יותר בלוז מאשר רוק, ו"קצפת" הייתה גם רוק. השאלה היא כמובן, מה באנו לשמוע – חיקוי של קצפת או מופע של האחים פיטרסון.

לזכותם של הפיטרסון בראדרס – ייאמר שהם עושים את העבודה במקצועיות ראויה, כולל המספרים החזקים של "חדר לבן" ו"השמש של אהבתך", אבל אם "קצפת", אז קיבלנו "קצפת" בלי מעדן שוקולד וגם בלי הדובדבן.