מעריצי פינק פלוייד – אתם יושבים חזק? זה הולך ליפול עליכם כמים צוננים. מי שציפה אחרי הופעת האיחוד שלהם ב live – 8 לקבל אלבום חדש של "פינק פלוייד", יופתע מ-112 דקות של אופרה על המהפכה הצרפתית, ששיחרר רוג’ר ווטרס (בדיסק כפול וב-DVD), הגיטריסט, המנהיג והמוח היוצר מאחורי המוסיקה של פלוייד.
"הצד האפל של הירח"? "החומה"? שום דבר. ווטרס אמנם שילב מוטיבים אופראיים במוסיקה של פינק פלויד אלא שהפעם – אין כאן שום קומבינציה. זוהי יצירה אופראית שמיועדת לבמה.
לאופרה, "סה אירה" ("יש תקווה") היה הריון ארוך מאוד. היא יוצאת 16 שנה לאחר שווטרס החל להלחין אותה. היא מוגדרת על ידו כתיעוד אופראי הסטורי של הימים שקדמו למהפכה הצרפתית.
בהקלטות שיתף ווטרס זמרי אופרה ידועים, כמו זמר הבריטון הוולשי,בריאן טרפל, הטנור פול גרובס, וזמרת הסופרן יינג הונג..
ווטרס (61) החל לעבוד על היצירה בשנת 1989 , כאשר המשורר הצרפתי אטיין רודה-ג’יל ואשתו נאדין הציעו לו שירים שעסקו בימי התקווה של ערב המהפכה. לשירים הייתה עוצמה שגרמה לרוג’רס להתיישב ולכתוב.
העבודה נעצרה בשלב מסוים כאשר נאדין נפטרה מסרטן הדם, וב-1997 שב ווטרס להלחין את הגרסה האנגלית לשירים. הגרסה הסופית עובדה ותוזמרה ע"י ריק וונטוורת’ ורוג’ר ווטרס עצמו.
האופרה מתמקדת באנשים ערב המהפכה, אותם אנשים שלחמו למען עולם טוב יותר, וחרתו על דגלם את הסיסמה של חופש, שוויון ואחווה בעולם חדש שלא נשלט עוד ע"י האצולה המיושנת.
אופרת פופ? בשום פנים ואופן לא, למרות שפה ושם נזכרתי באנדרו לוייד וובר וגם שמעתי מוטיב או שניים מתזמורי פינק פלוייד, אבל היצירה של ווטרס היא הרבה יותר קלאסית במהותה מהמוסיקה של וובר, גם לאור העובדה שהוא בחר להשתמש בזמרי אופרה מובהקים מהשורה הראשונה וגם על רקע התזמורים הסימפוניים המאוד מרשימים והאמוציונאליים, למרות שאין בהם שום דבר חדשני, מהפכני או "פינק פלויידי".
ועוד דבר: מהיצירה הזו לא יצא שום להיט לרדיו. גם בזה שונה ל ווטרס מאנדרו ווובר לוייד, שדאג תמיד לנפק להיט או שניים באופרות הפופ שלו.
ואחרי הכול, מי שמרים גבה, מה לרוקר ולאופרה, צריך לשמוע את הדיסק הזה. ה-DVD המצורף מראה שווטרס נכנס לעניין גם מצד הטקסט (עובד עם בוילה המפוארת שלו בהמפשיר בחברת כותבי טקסטים לאופרה) וגם באולפן ההקלטות – מעיר הערות על שירת הזמרים. מעניין מה חשב על כך מקצוען כבריאן טרפל?
מי מפחד מאופרה? תקשיבו. ווטרס הוא לא רוסיני ולא ביזה, אבל הוא כתב אופרה יפה, פשוטה ונגישה וצירף ספרון מפואר עם הליברטו. בהחלט הפתעה, גם ללא צליל אחד של גיטרה חשמלית. ועכשיו, צריך להמתין להצגה וגם לאלבום חדש של פינק פלוייד.
