חמישים ושמונה שירים בשלושה דיסקים. האם אפשר לתת כותרת לשמונים? התשובה היא "לא" גדול. קחו את "בילי ג'ין" של מייקל גקסון, את "אברקדברה" של סטיב מילר בנד, "בצבא עכשיו" של סטטוס קוו, "בעליו של הלב הבודד" – יאס, את "עין הנמר" של Survivor. וואהם! – Wake Up. סטריי קאטס – Rock This Town. היש קשר ביניהם?

ובדיסק השני "עולם מטורף" של Tears For Fears, ויסאג' עם Fade to Grey, תא רך Torch, קלטשר קלאב – "האם את באמת רוצה להכאיב לי", דוראן דוראן – Save a Prayer, סטון רוזס – Made of Stone, דאד או אליב – You spin Me Around.
בדיסק השלישי: פרינס והמהפכה – Purple Rain, הפרויקט של אלן פרסונס – Eye in The Sky, בוני טיילר – Total Eclipse Of The Heart, סינדי לאופר – Time After Time, Prefab Sprout – Apetite.
האוסף מייצג את העשור בצורה חלקית מאוד. השמונים היו עשור הראשון של פרישה צבעונית של כל הסגנונות, מעין סיום מהפיכת הפופ שנמשכה מאז החמישים – רוק, סינת'-אלקטרו פופ, פאנק, האוס, ניו ווייב. ניו-רומנטיק, פופ גות'י וגם היפ הופ. הרבה סטייל, מעט מאוד מהפכנות. אבל אם לדבר על סוג של מהפכה – הרי המוסיקה האלקטרונית, שבשבעים נחשבה כמעט אוונגרד הפכה למיינסטרים של השמונים. להקות שלקחו מסגנון הגל (New Wave או ה- New Romantics) החדש את הסאונדים האלקטרוניים ממה שכונה ה"סינת'פופ" והפכו את המוסיקה ליותר מלוטשת-מופקת-ממוסחרת. חיפשו אז את ההיפך מהפאנק ומהרוק של שנות השבעים תחילת השמונים. קראפטוורק הגרמנית הייתה חלוצת המוסיקה האלקטרונית שכונתה סינת'פופ. בין הלהקות הבולטות בגל הזה היו – דפשמוד, ליגה אנושית, ספנדאו בלט, דוראן דוראן, ויסאז', תאומי תומפסון, אולטראווקס, Talk Talk, Omd. במקביל צמח מושג חדש בפופ "צמד" לא עוד להקה של ארבעה-חמישה-שישה אלא הסתפקו בשניים: Soft cell , Tears For Fears Blancmange, Abc, Yazzo, Eurythmics. מוותרים על גיטרות ודציבלים דופקי אוזניים. אין מתופף שישבור את התופים בהופעה, אין גיטריסטים שירסקו את הגיטרות או יעלו אותן באש. רק סינטיסייזרים. תיכנותים של מחשבים וסיקוו'נסרים. סאונדים מתוקים וילדותיים משהו, שבאו במקום הרעש שהיה בפאנק.
גם האמנים הבולטים במוסיקה של השמונים התבססו על מוסיקה אלקטרונית: ז'אן מישל ז'אר הצרפתי, גארי ניומן, גם אמנים צבעוניים כבוי ג'ורג'. הלבוש הפך מסוגנן ומצועצע – עניבות. איפורים כבדים, תספורות תיאטרליות או של "ילדים טובים" .
עוד סוג של מהפכה בשמונים – כניסת הטלוויזיה ה – MTV לעולם הפופ החל מאוגוסט 1981.
הקליפ הראשון ששודר, Video killed the radio star של טרוור הורן, אחד המפיקים הבולטים של העשור ביטא את העתיד להתרחש. הלהיט הויזואלי הניע את אמני הפופ לפרוח להמציא עצמם, לעיתים הוא שנועד למכור את המוסיקה, והוא שעמד במרכז ופחות המוסיקה עצמה. ההשקעה הייתה לכן במראה, בחיצוניות, בקליפ המסעיר. הגדיל מייקל ג'קסון, האמן השחור הראשון שנכנס ל-MTV בקליפ אקסטרווגנטי כמו Thriller. גם להקה כמו דוראן דוראן השקיעה סכומי עתק על צילומי שיריה.

דגימות סאונד/ווידאו

Bonnie Tyler – Total eclipse of the heart
Hazel O'Connor – Will You
Dead or Alive – You spin me like a record
Tears For Fear – Mad world
Yes – Owner of the lonely heart
Steve Miller Band – Abracadabra