לכל מיתר יש צליל מוכר. כשחוזרים ל"עייפתי" של עמוס אטינגר, הצליל המוכר הוא של מתי כספי מהאלבום המשותף עם מלחינו סאשה ארגוב. הזיהוי אינו רק מהביצוע הקולי שלו, אלא מנגינת הליווי הסוערת של הפסנתר, שמעניקה לשיר ממד דרמטי משלהב. בשירים של ארגוב יש פשטות ומורכבות מופלאות של לחן והרמוניה, של חיבור אולטימטיבי למילה העברית, כאילו המוסיקה הזו נולדה כחלק בלתי נפרד מהמילים.
מצד שני – יש תמיד מקום לפרשנויות חדשות: דניאל רביצקי בגרסה לשיר, האטה קצב, הבליטה יותר את תחושת הדכדוך של העייפות מאשר את התרוממות הרוח מהאזנה לצלילי המיתרים. באינטרפרטציה של רביצקי בולט אלמנט של כאב. צליל הפסנתר – עקב בצד אגודל. אני אוהב את העידון המיוחד שלה, את שירתה של הנפש, שמבטאת נפלא את הפרשנות התחושתית שלה לשיר.
דניאל רביצקי עייפתי
עייפתי מללכת בדרכים/ שבעתי מלילות שכר
עייפתי מאלפי החיוכים/ אשר שולח כל מכר.
אך לדבר אחד עדיין מוכן אני כתמול,
לשמוע קול גיטרות מזמרות, וזה הכל.
לכל מיתר/ יש צליל מוכר/ וכל מיתר/ לפתע שר
כשהגיטרה מפעמת בלבה/ אז טוב לי ככה סתם ללא סיבה.
עייפתי מן הים והגלים/ מים סוער, מגל נורא
עייפתי משדות של שיבולים/ נעות ברוח הקרירה.
אך לדבר אחד עדיין מוכן אני כתמול
לשמוע קול גיטרות מזמרות וזה הכל.
לכל מיתר…
עייפתי מלשאול תמיד אחר/ "נו, מה נשמע?" כך בחיבה,
אבל עייפתי עוד הרבה יותר/ שוב לקבל על כך תשובה.
אך לדבר אחד עדיין מוכן אני כתמול/ לשמוע קול גיטרות מזמרות וזה הכל.
