עומר אדם שר בעגמומיות על ירושלים. מה יום מיומיים? על מה נעצב ליבו של זמר השמחות? אגב, יותר מתאים לו הפסוק המקורי – "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני" שאומרים בטקס החתונה, מאשר "אשכח את ליבי", שהוא שינוי די סתמי של הפסוק. המסורת היהודית קבעה שהדבר החשוב ביותר ברגע האהבה של כל זוג הבא להקים בית בישראל – הוא לא לשכוח את עיר מולדתו המיתולוגית, כי ירושלים היא הביטוי לתקווה ולשלמות. זה כל העניין.
אדם התקשט בשיר הלל מתפעם בפניה לעיר בגוף שני בטקסט מתפייט שזור מילים יפות אך אקראיות משהו: "קולות הקרב מתעגלים למנגינה" "וידייך שידעו כבר את כובד הפלדה/ מבקשות עכשיו לדעת את כובד החיבוק". אדם פונה אליה במנגינה מלאת תוגה, במבנה סימטרי פשטני, באסתטיות מילולית מעט מתייפייפת. אם השיר נועד לייצר הזדהות עם העיר – אין כאן משהו אותנטי שיחזק תחושת שייכות עמוקה. המלנכוליות הזו לרגל יום ירושלים נשמעת תפורה מדי, נוגעת אבל לא מגעת, שלא לדבר על מחלחלת.
*** עברית שפה קשה: "אֶל הַקִּיר הַמְּכוֹפָף מִכּוֹבֶד הַתְּפִילּוֹת" אומר השיר, אלא שאדם שר עם דגש ב"כ". כששרים על ירושלים מצפים לעברית מדוייקת.
עומר אדם ירושלים במאי: רונן פלד חדד
הָעֶרֶב שׁוּב נָמֵס מִבֵּין הַסִּמְטָאוֹת/ כָּל אֶבֶן הִיא שָׂרִיד, קִרְעֵי חֲלוֹם יָשָׁן
אֶל הַקִּיר הַמְּכוֹפָף מִכּוֹבֶד הַתְּפִילּוֹת/ אֲנִי מַגִּיעַ מְכוּסֶּה אָבָק דְּרָכִים וּזְמַן
כִּי הַשְּׁקִיעוֹת כָּאן נִשְׁפָּכוֹת כְּמוֹ צְעִיפִים שֶׁל מֶשִׁי/ וְעֵינַיִךְ הַטּוֹבוֹת מְרַפְּאוֹת כָּל לֵב שָׁבוּר
קַרְנֵי הָאוֹר חוֹדְרוֹת מִבַּעַד סְבַךְ הַקּוֹשִׁי/ וְכָל מַחַט אוֹרָנִים מְסַפֶּרֶת פֹּה סִיפּוּר
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם/ גְּדוֹל הַמְּשׁוֹרְרִים לֹא לָכַד עוֹד אֶת יָפְיֶיךְ
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם/ גְּדוֹל הַקּוֹסְמִים לֹא הִסְבִּיר אֶת כִּישּׁוּפֵךְ
כִּי קוֹלוֹת הַקְּרָב הַהוּא מִתְעַגְּלִים לְמַנְגִּינָה/ וּבָעִיר הָעַתִּיקָה חוֹגֵג שִׁיכּוֹר הַשּׁוּק
וְיָדַיִיךְ שֶׁיָּדְעוּ כְּבָר אֶת כּוֹבֶד הַפְּלָדָה/ מְבַקְּשׁוֹת עַכְשָׁיו לָדַעַת אֶת כּוֹבֶד הַחִיבּוּק
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם/ גְּדוֹל הַמְּשׁוֹרְרִים לֹא לָכַד עוֹד אֶת יָפְיֶיךְ
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם/ גְּדוֹל הַקּוֹסְמִים לֹא הִסְבִּיר אֶת כִּישּׁוּפֵךְ
וְאַתְּ זוֹרֶמֶת בְּדָמִי/ וְאַתְּ בּוֹעֶרֶת בְּקִרְבִּי/ אִם אֶשְׁכְּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם/ אֶשְׁכַּח גַּם אֶת לִבִּי.
