רועי קורנבלום השכיב עצמו על ספת הפסיכולוג הפואטית שלו. זה אומר: תן לתסכוליך לרוץ לפניך. שחרר כל מה שגורם לך מפח נפש, יאוש, עצבים, דיכאון. כמה טוב שיש מקום לשפוך. יצא היפ הופ מרמורים טוב, אותנטי, שיכול לשמש מסמך לאינספור מתוסכלים שתלויים בין אדמה לשמיים.
המוסיקה – ראפ, קורטוב פסיכודלי, אווירה אפרורית, קולח נכאים על סף דמעות, ערפול חושים. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב, ולעיתים נסתר, באמנות הפוסט מודרנית הייחודית הזו. בניגוד לספוקן וורד (תחום שקורנבלום מתמחה) ראפ הוא לא נאום ולא שיח, אלא טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. למעשה, בניגוד לתפיסה הרווחת, מלודיה תמיד הייתה מרכיב מהותי בראפ. היא שם, מתחבאת בין השורות, מתבטאת בהגיית המילים, בהנחתן על מנגינה ריתמית, שהופכת רצפי חרוזים מדוקלמים לפלא מוסיקלי מענג. ראפ ומלודיה אינם אויבים, אלא מכרים ותיקים שלמדו אחד את השני לאורך השנים, נעזרים זה בזה ליצירת אמנות מורכבת יותר, מתעלמים מכל ניסיון דיכוטומי להפרידם.
רועי קורנבלום ורוי סופר, שותפו לשיר, מצליחים לחבר את האמירה והמוסיקה, את את הפשוט והמשכנע. נולדו רגעים של חסד: למרות שאתה לא מכיר את הדרך חזרה, השיר הזה הוא מסוג הרגעים משני חיים, משום שאתה מבין שיש טובים מאלה שהוא חי עכשיו. גם, כשאתה מרגיש בגיהנום. המוסיקה הזו תחזיר למקומות שבהם רצית להיות.
רועי קורנבלום – הדרך חזרה (עם רוי סופר)
שמע/ אני יודע שלכולם מגיע/ ויש לך את המכתוב שלך לא רוצה להפריע
אם צריך מוחא כפיים כואב חורק שיניים/ אבל נמאס שלהם הולך חלק ורק אני מזיע
(הם לא רואים עלי)/ שנים עובד בשקט חי את החלום או חי בסרט/ כנראה שהם צוחקים עלי
הם כאילו מכירים אותי אבל את הרוב הם לא יודעים עלי
יש כאלה על האוורסט רואים את הנוף/ יש כאלה עוד בדרך לא רואים את הסוף
ויש אותי תלוי בין אדמה לשמיים ומנסה בינתיים/ להבין לאן אני הולך מפה
יש כאלה שבורחים רחוק/ יש כאלה שאף פעם לא רוצים לחזור
ויש אותי שמת כבר לשחרר את הידיים/ לעצום את העיניים וליפול
פזמון
אולי/ זה קצת יותר מדי/ גדול עלי/ הלכתי עד לכאן/ ולא זוכר את הדרך חזרה
מתערער לשנייה אבל יש מלא שניות כאלה/ לא בחרתי לרצות את הרצונות האלה
לשבור את הגבולות האלה/ לצאת מהקומופורט זון לזון של הכסעמק
של התחושה המתסכלת המבלבלת המתסבכת/ הולך על דרך שרק מתארכת
וכמה חיכיתי שיבוא איזה מניאק ויפתח לי את הדלת/ (אדם לאדם זאב)
אבל זה לא עובד ככה/ אומרים אתה שורד ככה/ אדם לאדם זאב/ אתה נהיה בודד ככה
הם אמרו שזה עושה אותי עצוב וזה עצוב לי להסכים/ אומרים שזה עושה אותי אנכי
אדם דואג רק לעצמו כשהוא מפצה על חסכים/ ולך תסביר את התסביכים שאתה עוד לא מבין
יש כאלה שנולדו עם ביטחון בלי סוף/ יש כאלה שהכל הולך להם בטוב
ויש אותי תלוי בין אדמה לשמיים ומנסה בינתיים/ להבין לאן אני הולך מפה
יש כאלה שנותנים הכל/ יש כאלה שפוחדים אפילו לנסות
ויש אותי שמת כבר לשחרר את הידיים/ לעצום את העיניים וליפול
פזמון
אולי/ זה קצת יותר מדי/ גדול עלי/ הלכתי עד לכאן/ וכבר לא זוכר את הדרך חזרה
